הורים בעלילה

מה הרסני יותר, בעיות במשפחה או לפרסם אותן בטלוויזיה קבל עם ועולם? פיני אסקל ראה "סופר נני" וקבע תור אצל הפסיכולוג. ועוד קוויקי על קוויקי

פיני אסקל

אסון ביולוגי

אתם פה? מצוין. בואו ננצל את העובדה שהמפלצות הקטנות והמפחידות עדיין לא מגיעות לגובה המתאים, ונטכס עצה איך אפשר להינצל מהאסון הביולוגי שנחת עלינו. הדרדקים גוזלים כל חלקה טובה – כסף, זמן ואנרגיה. הם קולניים ברמות צורמניות. הם נצלנים, משתמשים בפיסות מידע שהם אוספים בפינצטה, הכל כדי להרוס לכם את החיים. ואם הם לא החריבו אותם כבר, הם יעשו זאת בעוד כמה שנים, ואפילו ילשינו עליכם לפסיכולוג, חצופים שכמותם. מה אתם יכולים לעשות עם זה, אתם שואלים? ובכן: נשק להשמדה המונית, לא קונבנציונאלי, ואתם יכולים לישון בשקט.

אם אתם הורים צעירים, או כאלה שנמצאים בטווח הגילאים הנכון ועדיין שואלים את עצמכם מתי להפסיק עם אמצעי המניעה – יש סיכוי שלאחר צפייה בפרק הראשון של התכנית "סופר נני", המבוססת על פורמט בריטי, גם אתם איבדתם את הרצון הבסיסי שלכם להיתרבות, להשאיר אחריכם חותם ולמצוא עצמכם במאסר עולם מול חבורת ילדים-זה-שמחה זבת חוטם.

אבל אם אתם כבר שם, דען לכם שלזכיינית ערוץ 2 יש, כמובן, פתרון: רגע לפני הייאוש, אתם והמפלצות הקטנות יכולים לזכות בביקורה של הגרסה האובר-דרמתית של מרי פופינס, רק בלי המטריה והצ'ימצ'ימיני. מיכל דליות, שתראה לזאטוטים החצופים מי שולט.

הצצה לפרק הראשון של סופר נני, מגבירה את החשק להפנות אצבע מאשימה כלפי הדור הקודם ואצבע מזלזלת כלפי הדור הבא - למעשה תהליך טבעי שעובר על כל דור. אלה שלפנינו היו מיושנים, נוקשים, לא מחוברים מספיק לאינטליגנציה הרגשית שלהם. אלה שאחרינו סתם טיפשים, לא ידידותיים, "בזמננו זה לא היה ככה". ההורים שלנו עדיין בפוסט טראומה מהשואה, והילדים שלנו הם דור האינטרנט, רק אנחנו יצאנו נורמאלים ונדפקנו.

'סופר נני' מוכיחה שגם הדור שלנו - שמתלונן על הוריו הרוחניים, הביולוגיים והמאמצים בכל הזדמנות שרק אפשר - לא ממש מוצלח בתפקיד ההורה המחנך והאוהב בו זמנית. הכוונות אולי טובות, אבל הביצוע כושל. קחו כדוגמא את ההורים שבחרו להכניס מצלמה הביתה ולחשוף את הילדים הקטנים להרבה שנים בהן החברים יידעו, כמעט כמו הפסיכולוג, על כל השריטות האישיות שלהם. אולי תבינו כמה זה יכול להיות מסוכן.

"סופר נני", ערוץ 2, ימי ה', 21:00

קרמר נגד קרמר

אם נועה פניני ואמיר דוליצקי, הכותבים והשחקנים המוכשרים של 'קוויקי', היו חושבים בזווית של 45 מעלות ימינה מהחשיבה הסיינפלדית – שהתבררה, בכל פעם שניסו לעשות עוד אחת כמותה, כמוצר חד פעמי בגלל קאסט מאד מסוים, תקופה מאד מסוימת ויוצרים מאד מסוימים – זה היה נראה הרבה יותר טוב.

מנסים למכור את 'קוויקי' כ-"הסדרה האינטרנטית ההיא", אבל אין לזה שום משמעות. גם בטלוויזיה, שם קל יותר, זה פשוט לא עושה את העבודה. 'קוויקי' מיועדת בעיקר לתל-אביבים בסביבות 25-35 שעוסקים בציד זיונים, על פי הקלישאה. אבל התל אביבים פשוט לא מדברים ככה, גם כשהם על סמים קלים. גם דיון משעשע בעובדה שהמפטי דמפטי הוא ביצה עם ביצים, לא ישנה במאומה את העובדה שיוצרי הסדרה לא היו סגורים על תכנית פעולה ליותר משני פרקים. הניסיון של השניים לאפיין דמויות פשוט לא מספיק טוב, ומסתיים ברמה שטחית ולא מעניינת. הברמן הקירח שמפיק טיפים מפתגמים סוג ז' לא ממש עובד. הדינמיקה נטולת הסקס המיני בין שני השותפים לדירה, לא ממש מוצלחת. הפאנצ'ים עובדים בממוצע פעם אחת על כל חמישה ניסיונות.

חשוב להדגיש כי פניני ודוליצקי יכולים לתרום מהכישרון שלהם – יש להם דמיון משובח, כתיבה לא רעה בכלל ויסודות משחק מוצקים. אבל לדאבונם, סדרה על כלום שעוסקת במשהו שכבר מיצינו לפני הרבה מאד שנים – מה גם שהשחקנים לא מחזיקים יותר מאורך חיים של פרק אחד אושניים – לא יכולה להצליח בלי סיפור מסגרת יותר גדול מאותו סיפור של אבותיה הרוחניים ג'רי, ג'ורג', קרמר ואיליין.

"קוויקי", ערוץ 2, ימי ה', 23:00

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully