ירוק הוא השחור החדש

מאז שיצר את "אמת מטרידה", מהסרטים הדוקומנטאריים החשובים והמצליחים של השנים האחרונות, הופך אל גור את הוליווד – ההולוגרמה הכי חלולה של אמריקה בקרנית של העולם - לירוקה יותר מרגע לרגע. כולם מודעים סביבתית, כולם ממחזרים וכולם רוצים לאמץ ילד אפריקני. נדמה שאין דבר נכון יותר בהוליווד כרגע - אפילו יותר מלחשוף בפני צלמי פפארצי את הווגינה או להיתקע עם המרצדס בגדר ביטחון בזמן שבאוטו יש שלושה גרם קוק, ובדם 90 אחוז אלכוהול – מאשר להיות ירוק.

הוליווד אולי מובילה את הקמפיין, אבל תהיו בטוחים שכל אמריקה – או לפחות החלקים שלה בהם חתונה של בני-דודים היא לא עניין שבשגרה – בעקבותיה. מה שהיה עד לא מזמן נחלת היפים-סטלנים או אקטיביסטים חדורי שליחות, הופך להיות אקססורי מחייב – כרטיס חבר במועדון של שביעות רצון עצמית ובורגנות. בערוץ E מדווחים שלקיירה נייטלי ומישה ברטון יש סל קניות ידידותי לסביבה עם תמונה של דבי הארי, בעיצוב של מארק ג'ייקובס. עוד מספרים, שבטרם לכתה לכלא, החלה גם פריס הילטון להסתובב עם תיק צד ממוחזר, ושהיא הצליחה לגרור אחריה גם את לינדסי לוהאן ובריטני ספירס, שרכשו לעצמן את הפריט האופנתי ההכרחי של התקופה.

השאלה המרכזית היא, האם העלאת סוגיות אקולוגיות לסדר היום הציבורי הכלל-עולמי והפיכתן לטרנדיות הוא צעד ראשון בשרשרת של תיקוני עוולות שהעולם המערבי מתעתד לבצע, או שהוא בלוף שיחלוף מן העולם כלעומת שבא?

באחד מפרקי העונה האחרונה של "סאות'פארק" רוכש סטן מארש מכונית הייבריד ידידותית לסביבה והופך לזחוח, כמי שחש שהוא עושה משהו על מנת להגן על כדור-הארץ. הנפשות האחרות בעיירה מתקנאות בו ומהר מאוד הופכת סאות'פארק למקום שצורך פחות דלק ומזהם פחות את הסביבה, אבל מאיים עליו ערפיח מסוכן של זחיחות וצדקנות. זוהי נקודת המוצא של אמריקה כאומה צרכנית; אומה שהבסיס הקפיטליסטי שלה מאפשר לרעיונות להצליח רק דרך מדפי הכלבו.

גם מקומם של הארגונים הירוקים על סקאלת הקיצוניות הופך להיות מטושטש. הרי החיבור בין Pאנק עם צמחונות, אנרכיה, הפגנות נגד גדר הפרדה ונגד הגלובליזציה אינו מקרי. אם האקולוגיה הופכת להיות נחלת הכלל, מה יעשו הנון-קונפורמיסטים והאקטיביסטים, שהם בבסיסם אנשי תרבות-נגד? אפשרות אחת היא הקלה יותר – הירוק פשוט יתנדף מהאוויר במהירות שבה תקף. זה יקרה בתהליך פשוט של הקצנת עמדות עד שיא, שבו יתאדו; תהליך שיבהיר מדוע מדובר כאן בטרנד צרכני חלול, שללא הבנתו לעומק, הפנמתו וקריאת ההיסטוריה שלו, הוא בר-חלוף.

אבל האופציה הנוספת היא שינוי ערכים מוחלט – מקלחת בתדירות של יותר מפעם בשבוע תהיה כבר שינוי מבורך - אנרכיזם כלפי הערכים האנרכיסטיים הקודמים, שהופכים, עם בלאי הטבע, לשמרנים ומדולדלים. זו לא תהיה מחשבה מופרכת מדי לתאר עולם בו הנורמה היא ירוקה, ובתוכו רומנטיקנים שיתגעגעו למכוניות אמריקאיות זוללות דלק (ב"חסין מוות" של טרנטינו כבר מזהים כמיהה ריאקציונית כזו), מעילי עור ומוצרי פלסטיק.

לנסוע במכוניות הייבריד, להקרין סרטים אנטי-נפט וללבוש בגדים ידידותיים לסביבה זה טוב ויפה, אבל בסופו של דבר עתיד העולם לא נקבע על ידי קמרון דיאז, אלא בוועידת ה-G8 שהתרחשה בשבוע שעבר, ושרוב המגויסים החדשים לשלום האטמוספירה, כלל אינה מודעים להשלכותיה (והאם זוהי למעשה לא מטרתם הסופית של התאגידים – להפוך את הסביבתיות למשהו שמסתובב במדורי הרכילות ולא בכותרת הראשית?). אתם יודעים מה, ספק אם אל גור עצמו, לו היה עדיין תפקידן בכיר בממשל האמריקאי, לא היה נוטל בה חלק, או הופך את החלטותיה ומסקנותיה (ומסקנותיה הן שהקידמה בחצי הכדור המערבי תמשיך להתעלל באפריקה).

אמריקה יכולה להפוך את גור לאייקון ולהיעזר ביכולות השיווק והמיתוג של הוליווד, אבל להשקעות של ערב הסעודית בכלכלה האמריקאית וההשלכות שלהן לא יהיה להם פתרון. גם לא ללובי החזק של חברות הנפט והמוצרים הנלווים אליו. אי לכך, זה אומר שהמפתח נמצא, כרגיל, בידיים של הרעים, כלומר בידיים של התאגידים שמזהים את הפוטנציאל הכלכלי בלהיות ירוק, על כל המשתמע מכך. גם אם זה אומר שמקדונלד'ס מתחילים להוסיף סלט ירקות בתפריט שלהם.

כל עוד נישאר ירוק כאופנה ולא כדרך חיים, שמושרשת בנו החל מינקות (כמו שמבהירים לפעוטות את החשיבות של לא להכניס מזלג לשקע, כך צריך ללמד אותם למחזר), הגנת הסביבה תישאר פריבילגיה של מתי מעט – נשים מהמעמד הבינוני שנוסעות בג'יפים מזהמים, אבל מתעקשות שהקישוא שלהן יהיה אורגני. מה לעשות, קצת קשה להבדיל היום בין שני סמלי הסטטוס האלה.