פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לשיר עם הדגים: טוני וכריס

      הפינק פלויד אולי לא יופיעו על החומה בירושלים, אבל במכונית עם טוני וכריס דווקא כן. איל פרידמן מקווה שהייתם פה

      בזמן שטוני וכריסטופר נוסעים יחד, מחליף האחרון תחנות רדיו בקריזה ולבסוף מכניס דיסק למערכת. כבר - לכאורה - בחירה מודעת של הדמות, ולא רק בחירה מ"גבוה" של יוצרי הסידרה. זו אחת הסצינות היפהפיות והמרגשות בתולדות "הסופרנוס". כשהוא מכניס את הדיסק למכשיר הוא אומר : "זה פסקול 'השתולים', it's fucking killer". הכוונה ב"קילר" היא כמובן להחמיא לפסקול. רק שבו זמנית הוא חוזה בשוגג את תגובת השרשרת שתביא הכנסת הדיסק אל הקומפקט.

      המחווה ל"השתולים" - סרט המאפיה האירית של סקורסזה - אינה מקרית. גם שם יש מאבק בין דורות: אב שמתנהג כאילו היה אלוהים בכבודו ובעצמו - ג'ק ניקולסון - מול שני בני טיפוחיו: מאט דיימון וליאונרדו דיקאפריו. גם שם קיים החשש הקבוע לגבי חייו של כל אחד מהשלושה. אפשר להבין בדיוק מה הייתה עשויה להיות רמת ההזדהות של כריסי עם הסרט. השיר שהוא בחר משם הוא הביצוע של ואן מוריסון ורוג'ר ווטרז ל- Comfortably Numb של ווטרז והפינק פלויד, ממופע "החומה" בברלין. זה המשך ישיר לזמזום שפתח את הפרק שעבר, כשטוני ירד במדרגות ושר חתיכה אחרת מאותו השיר.

      הביצוע הזה, עם המטען הווקאלי הכבד של מוריסון שפשוט הופך את הבטן, ממש מנהל דיאלוג עם ההתרחשות במכונית. מוריסון שר: "אין כאב, אתה מתרחק", והשניים האלה - טוני וכריס- מעולם לא היו כה רחוקים כמו הפעם. כריס מנסה לפנות אל המקום הרך והמתפשר אצל טוני ומזכיר את התינוקת שלו, אבל טוני שב ומדבר על המאבק שלו מול פיל. "אתה בא רק בגלים" מוריסון שר במקביל, "השפתיים שלך זזות, אבל אני לא מצליח לשמוע מה שאתה אומר". ייתכן שכריס שם את השיר הזה כדי לומר לטוני בדיוק את זה - את מה שהיה לו קשה לבטא במילים.

      כשכריסי מגביר את הווליום הוא רוטן: "למערכת הזאת אין ביצים". לפי המבט הנעלב שלו, טוני מבין מייד את הסאבטקסט. המערכת היא המערכת של טוני, המערך המשפחתי והמנהלתי האימפוטנטי שלו. ואולי כשכריס אמר את זה הוא גם חש את עצמו - האיש שאין לו מספיק ביצים כדי להיכנס באביו הרוחני. הווליום שהוא מגביר מכסה את השתיקה של השניים, שלא מביטים אחד לשני בעיניים ומסתכלים לצדדים. "ניסיתי להביט, אבל זה נעלם / אני לא מסוגל לשים את האצבע שלי על זה עכשיו / הילד גדל / החלום נעלם". אחרי שחלומות האושר של כריסי התנפצו מולו שוב בפרק האחרון, אחרי ששני הילדים האלה גדלו ולא מרגישים יותר את האהבה שהייתה להם אחד לשני, שניהם הפכו לקהי חושים זה לזה, במיוחד טוני לכריס.

      גם ב"השתולים" אותו שיר בדיוק כרוך בסצינת לילה רוויית גשם. "אני חייבת לומר שהפגיעות שלך ממש מפחידה אותי כרגע" אומרת שם הפסיכולוגית לדיקאפריו. גם טוני מפחד מהפגיעות של כריס, כנראה הנפש השסועה ביותר מבין מרעיו. הרגישות היחסית הזו שלו, עם מטען ההיעלבות מהעבר, הרי עשויה הייתה בכל רגע להמיט עליו חורבן. הפסיכולוגית ב"השתולים" צריכה לעשות שם בחירה - להיות עם דיקאפריו או לעבור לגור עם החבר שלה (דיימון). היא בוחרת לשכב עם דיקאפריו, והשיר מתגבר ברקע, ומעצים את הסצינה האירוטית שלהם. "השפתיים שלך זזות, אבל אני לא יכול לשמוע מה שאת אומרת".

      גם טוני , עומד שם בגשם, רואה את כריס מתחנן לעזרה, אבל לא באמת שומע. וגם הוא עושה בחירה. להציל את כריסי ולהזעיק עזרה? הוא בוחר לחסל אותו. אין ספק, משם והלאה טוני מפעיל כל מאמץ כדי להקהות את חושיו, ובנוחות המקסימאלית. היה לו נכון ונח לגמור שם את כריסי. הסיטואציה הייתה נוחה, הסמים בדם, בלי עדים. הוקל לו, והוא גם מתוודה על זה בפני מלפי: "האיום הגדול ביותר על הקריירה שלי עכשיו נעלם, ואני לא צריך להתעמת עם העובדה הזאת יותר". בהמשך הוא אומר לה שכשבני משפחתו עצובים על כריס, כשהוא צריך לנחם אותם למרות שהוקל לו - זה גורם לו להרגיש צבוע, ובעצם - מאחר וזה מפריע לו להיות קומפורטבלי נאמב - זה גורם לו לכעוס עליהם. איך החברים והמשפחה מעיזים להפריע לו לנוח על זרי הדפנה וליהנות מקצת שקט נפשי?

      פיל ליאוטארדו מתקשה להשיג אותו כשהוא נופש בווגאס. אפילו המאבק ביניהם שכל כך חשוב לו עד תחילת הפרק, נדחק הצידה בשביל מנת קהות חושים, ועל אחת כמה וכמה דרך השימוש המתגבר בסמים בסוף הפרק, מעשה מאד כריסטופרי. יתרה מזאת - הבריחה שלו לווגאס והשהות שם במלון, מאד מזכירה את פרקי תחילת העונה בהם הוא היה נתון בקומה וחלם על שהות במלון בו אף אחד לא מכיר אותו.

      הסמים לא עובדים

      תמת קהות החושים ממשיכה גם אצל איי.ג'יי. חבריו החדשים, דור ההמשך של קרלו ופטסי, מנחמים אותו על מות כריסטופר, אבל באותה נשימה מתריעים בפניו: "אל תיתן לזה לשגע אותך" ומחבקים אותו אל ציר הרשע החדש שלהם. כאומרים - לא היינו רוצים לאבד את איי.ג'יי החדש, חבר הכנופיה העולץ, והכל בזכות קהות החושים הנוכחית שלו והנוחה לכולנו, לטובת המתבגר הדיכאוני שהוא היה עד לא מזמן. איי.ג'יי אומר בטיפול ש"אני כבר לא חושב על דברים כמו פעם, שוב ושוב..." ונהנה להסתלבט על הבהונות שהוא עצמו הוביל לכריתתן מול ויקטור, קורבנו המדדה על קביים.

      אבל עד סוף הפרק הוא מתבלבל. עולמו החדש והנוח מתנגש עם מי שהוא היה קודם. הוא מזנק בצחקוקי שמחה עם הילדים אל רוכב האופניים שהתרסק על הכביש. הם אפילו לא עוזרים לו לקום או שואלים אם הוא בסדר, אלא שועטים לטרף כמו צבועים שמריחים דם וחולשה, כולל איי.ג'יי שדוחף אותו באלימות. אבל התירוץ לפרק את הילד היה שהוא לכאורה הרס להם את דלת המכונית. ואיי.ג'יי למד רק קצת קודם על התנגדותו של המשורר וויליאם וורדסוורת' לעולם החומרני. אחרי הקריאה הגזענית "פאק יו ניגר", הבחור אומר "אני מסומליה" ואז הם מטיחים בפניו "אז אתה חתיכת חרא טרוריסטי".

      מאוחר מידי, איי.ג'יי שמדבר בלהט על קורס הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוא לוקח, רואה את הבורות של חבריו. הוא עדיין חלק מהם, אבל ייתכן שהוא נזכר שהבחורה ששברה את ליבו לא בדיוק השתייכה לגזע הלבן המתנשא שמקיף אותו. כנראה שלא רק הדיכאון של טוני עובר לו בגנים, איי.ג'יי הוא בכל זאת גם אח של מדואו. עד סוף הפרק הוא אומר שוב בטיפול: "אתה צריך להיות פאקינג מטורף לא להיות ( מדוכא)" ומוסיף בדמעות "למה כולנו לא יכולים פשוט להסתדר?". האם כמו ששרוThe verve ( ולא בפרק ): "The Drugs Don't Work" ?

      לא תנאף

      כשטוני בא לפגוש לראשונה את סוניה, החשפנית שהייתה עם כריס, מתנגנת ברקע הבלדה האקוסטית של M Ward, "Outta My Head": " הו, חתלתול שובב קטן פגש ציפור שובבה קטנה / ואז הוריד את הראש שלה / הוריד את הראש שלה... האם יצאתי מדעתי אהובתי? / האם יצאתי מדעתי או שאלו הם החיים האמיתיים? / ...האם יצאתי מדעתי או שזוהי פרידה? ". הבריחה של טוני היא לסוג של גן עדן. האם "אלו החיים האמיתיים?". כשהוא מנותק מהכל, אחרי שהוריד את הראש של הציפור השובבה ששיחקה איתו - כריס, הוא מרשה לעצמו ליפול על הרצפה בפרהסיה ולהתגלגל מצחוק כאילו אף אחד לא מכיר אותו; פתאום הולך לו בהימורים; והוא גם קצת מנסה להיות כריס. וזאת - בדרך הכי טובה שהוא מכיר - לזיין את הבחורה שכריס עשה לפניו. להבדיל ממקרה אדריאנה הוא חופשי לעשות את זה. כריסי כבר לא יוכל להגיב. טוני מתנהג כמו ילד נטול עכבות שמותר לו הכל, והפרידה שלו מכריס משולה למעבר לגן עדן עלי אדמות, למקום יפה ונטול דאגות. "הם יצאתי מדעתי או שזוהי פרידה?" - אולי שתי התשובות נכונות?

      כשטוני וסוניה שוכבים מתנגנת חתיכה אינסטרומנטאלית מהרוק'נרול האגרסיבי של האלבום השני והאדיר של הפריטנדרז, "פריטנדרז 2" מ-81'. "The Adultress" הוא הקטע וההקשר ברור. "הנואפת" - זהו מעשה ניאוף, לא משהו שטוני זר לו, אבל אחרי שזיין את חברתו המנוחה לשעבר של חברו הטוב בעודו בחיים, זה ניאוף על אחת כמה וכמה כשזה עם בחורה של החבר שהוא רצח במו ידיו. 'הרצחת וגם ירשת' במיליארד האחוזים, ואיפה "לילה לא שקט" של שלמה ארצי כשצריכים אותו.

      "הנואפת" היא גם ג'וליאנה סקיף (ג'וליאנה מרגוליס), אותה טוני וכרמלה פוגשים באשכבה. ג'וליאנה , אותה טוני רצה, הייתה הנקמה הקטנה של כריס בטוני על אדריאנה. אחרי שהוא פוגש אותה, שוב לא מושגת - באה בשביל כריס המת ולא בשביל טוני החי - הוא חייב להרגיש טוב עם עצמו ולהחזיר קצת מאונו האבוד והתחרותי מול כריסטופר, גם כשהאחרון כבר לא עימנו. כי הרי "נשים רבות מצאו אותו מאד מושך" כפי שאומרת לו כרמלה. וטוני הולך לסוניה.

      שמש העמים

      את הפרק מסיים באווירת מדבר מקסיקנית קטע אינסטרומנטלי: " (Minas De Cobre (For Better Metal" - "מכרות נחושת (עבור מתכת משופרת)" של קלקסיקו (מאלבומם השני "The Black Light" מ-98' ). במדבר, רק מול הטבע, כשאיתו אין דבר חוץ מסוניה והמכונית שלו, השמש בוהקת בפניו וטוני צועק "אני מבין את זה!". כשהוא לבד בטבע, כמו אותה אווירה נקייה ומשוחררת שמשדר הקטע המוזיקלי שנכנס על הכותרות, טוני אינו מאוים ואין לו על מי לאיים.

      בניו ג'רזי הוא צריך להתעסק עם הטבע, במסגרת חוקים ותקנות. שם הטבע מחרבש לו עיסקאות, כשהוא צריך לדאוג מה הוא יעשה עם האזבסט המיותר שלו. במדבר, בלי כריס, בלי פיל, בלי כרמלה, הוא חופשי מדאגות, מסטול ומשוחרר. הוא לא מתעלל שם בטבע עם האזבסט שלו, כי אין צורך; דור ההמשך לא מנפץ שם בקבוקים בששון על הריצפה; הוא לא מלכלך שם את החצר עם הכוס של "Cleaver"; הוא לא זקוק להפוך שם את הטבע לקרקע נוחה עבורו להרוג את כריס.

      עבור אחד שהאלוהים שלו הוא כסף, ששם אותו לפני חברים ומשפחה ( ובכלל אין מה לדבר על איכות הסביבה, הצחקתם אותו) הרי ללכת למלפי זה הכי קרוב לווידוי אצל הכומר. וזמן הווידויים מגיע - הרצח של הבן דוד טוני, הרצח של פוסי. האם הוא התוודה גם על כריסי? האם אותם ווידויים היו רק חלום? לא ברור לגמרי. רק שבמדבר יש משהו גדול יותר מטוני, גדול יותר ממישהו שמשחק את אלוהים ומרשה לעצמו לקחת את חייו של מי שהיה בשבילו כמו בן. אבל לא בטוח שיש פה באמת הארה. כי גם אם השמש הבוהקת מעלה על פניו דמעות של אושר וגורמת להוד מסטוליותו לצעוק כלפיה "אני מבין את זה!", רק קודם לכן הוא הביט בגלגל ההימורים ואמר לסוניה בשיא הרצינות: "זה עובד על אותו עיקרון כמו של מערכת השמש".