"החשלגלגים חוזרים", תערוכת היחיד של רועי מרדכי (31), עוסקת בדמות ה"חשלגלג", אנטי גיבור שלא מצליח להתאים את עצמו לחברה המערבית ההישגית.
החשלגלגים
גיבוריהם בעל כורחם של המאה ה-21. הם יצילו אותה בגלל חוסר יכולתם להשתלב במסלול הקונפורמיסטי של הקיום המערבי. בעיני הם מייצגים את התקווה והמצפון האנושי.
.
הצלחה
כמו לרוץ אל השמש.
אידיאולוגיה
לפני כחודש מצאתי זרוק ברחוב ספר ביוגרפי על הרצל, אותו כתב עמוס אילון. תוך כדי הקריאה המרתקת שסימרה את שערותיי לפרקים, נקרע כל עמוד ולבסוף נשארתי עם ספר מפורר.
.
אמנות טובה
אמנות שאף על פי כן ולמרות הכל מצליחה לרגש , לחדש, ומאוד חשוב שתהיה מעבר למילים.
אמנות גרועה
קופירייטינג של אמנות, בה ניתן לזהות אך ורק את הקודים בהם ניתן לקרוא אותה, אך לא מובן איך והיכן האמן שם בפנים.
.
אמנים שאני אוהב
פיטר דויג, קאי אטולף, פיליפ גאסטון, טוני אוסלר בעבודות מוקדמות ,דויד הוקני ועוד .
הרגלים מגונים
אני ואני ואני ואני... מלקה עצמי כפייתי, לא מסוגל לנוח בשלווה.
אינטלקט מול רגש
הרעיון הוא למצוא את האיזון שנותן מקום לשניהם. החכמה היא לפעול ממקום של הקשבה.
שלדים בארון
הבנתי שאעסוק באמנות כשהציורים שלי גילו לי פרטים על עצמי שלא הייתי מודע אליהם. זה דומה קצת לסרט אימה - הסקרנות לא נותנת לך להפסיק להסתכל. היום אני חושף שלדים מוסמך.
.
תיק עיתונות:
מרדכי שמע לראשונה את הביטוי "חשלגלג" בארוחת ערב משפחתית, בה אימו שלו כינתה את אביו "חשלגלג", ביטוי שמקורו לא ידוע, ופירושו- מרושל, מעופף, לא ממוקד. מרדכי קישר בין הדימוי לבין חוסר יכולת להצליח בעולם מסודר וקפיטליסטי, ומכאן והלאה החל לחפש ולמפות את החשלגלגים. "רוב האנשים מתאימים את עצמם למסלול החיים המקובל, הכולל קודים שונים של התנהגות. החלשלגלגים אנשים שחיים את המתח בין הרצון להצליח ולהשתלב לבין אופי שלא מאפשר להם", מסביר מרדכי. "הראשונים שמצאתי היו אני, והחברים הקורבים שלי. אנשים שלא יכולים להכיל את הקודים של המערכת. החשלגלג נמצא תמיד במתח שבין השליטה לחוסר השליטה, ומתוך הקונפליקט הפנימי נולדות אצלו השאלות שמטילות ספק בחוקים החברתיים הבלתי כתובים".
צבעי מים איתם הוא עובד, מאפשרים ביטוי למתח בין השליטה לחוסר השליטה. "צבעי המים נותנים לי את האפשרות שהפנים יהיה גלוי ביחד עם החוץ, בגלל השקיפות שלהם. המיידיות של החומר מאפשרת הרבה חופש בתהליך העבודה, לעבוד באופן לא מאוד מתוכנן. לעיתים אני מתחיל מכתם, או רעיון, והרישום מתפתח למקום אחר, בלתי ידוע. לפעמים אני עובד בצורה מדוייקת יותר, מול צילום. זה משא ומתן כל הזמן, בין הקפדה ל'התרשלות'. הציור יכול ליפול ולקום, זה לא תמיד תלוי בי. חוסר השליטה יוצר סיכון מסויים, והמימד הזה מהותי בעבודה שלי".
מרדכי הוא לא רק אנטי גיבור בעצמו, אלא במידה מסויימת גם אנטי אינטלקטואל. כנגד השכלתנות ומודעות היתר, הוא מציג אלטרנטיבה שפועלת ממקומות אינטואיטיביים יותר, ופחות מילוליים. "אני פועל ממקום מאוד רגשי, בפרט ביחס לציורי המים. אני לא רצה להיות מפוענח יותר מידי, לפעמים עודף המלל מזיק לעבודה".
הוא בוחר לפעול מעמדה של צופה בהתרחשויות סביבו. "אני לא רוצה לצור אמנות רק ממקום של אינטלקט, לתפקד כצופה ומבקר רק בשדה האמנות. אני מגיב לחיים באופן ישיר. אני יוצא החוצה, רואה, מזהה ומאפיין תופעות ואנשים, זה המקום המעניין".
מרדכי עשוי להצטייר כאנדרדוג, לאור הצהרותיו, ובפרט לאור העובדה שאת ההשכלה שלו שהוא רכש במכון אבני ובמוסררה ולא במדרשה או בבצלאל, אלא שהוא לא מתבונן בעולם האמנות מתוך עמדת המקופח, או החריג. את תהליך ההשתלבות שלו בעולם האמנות הוא החל בתערוכה in house, בגלריה אום אל פחם, ב-2003, אחת החוויות האמנותיות המשמעותיות ביותר עבורו. האמנים המציגים בתערוכה התבקשו להכנס לבתים של תושבי אום אל פחם, ולצור עבודה כתוצאה מהמפגש. מרדכי בחר לעבוד עם תלמידי בית הספר, מהם ביקש לצייר את דיוקנו: "התושבים רצו תשומת לב, שיקשיבו להם. הרגשתי כמו שגריר. אתה נכנס לשם ומייצג, בהכרח, עמדה פטרונית. יכולתי לבקש לצייר את הדיוקן שלי מעמדה של נרקסיסט, או קורבן. היתה הרבה אירוניה בפעולה הזאת. עברתי בין הכיתות ונחשפו בפני הפערים וחוסר ההבנה הדדי. הייתי צריך להרצות בפני התלמידים באנגלית או בעברית עם תרגום קלוקל. דרך הדיוקנאות עברתי חוויה של תקשורת, כי.יש משהו בלתי אמצעי בציורי דיוקן, ובאופן בו הילדים מציירים אותו. בלי לשים לב עשיתי עבודה חברתית".
מרדכי אינו מצהיר על עצמו כאמן שעוסק בנושאים חברתיים, אבל מאחורי הקלעים הוא מנהל עם עצמו לא מעט דיונים בנושא: "כל העבודות שלי הן מחקר ומחקר עצמי. בחצי השנה האחרונה אני מתעניין בהתפוררות של אידאולוגיה, כמה אידאולוגיה בנאדם יכול להכיל. אנחנו מתנהלים בתוך מנגנון שקונה אותנו בשקל וחצי. לצערי הרב אני לא מאמין שאפשר להשתחרר מזה לחלוטין. מה שנשאר לנו לעשות הוא להיות מודעים לחופש שנגזל מאיתנו".
"החשלגלגים" מוצגת בגלריה העירונית לאמנות רחובות.
רועי מרדכי מציג גם בתערוכה "דרום דרום- מיפו עד פלורנטין" במוזיאון נחום גוטמן, שתנעל ב-27.8