ב"שליחות קטלנית 2: יום הדין", סרט מופתי בז'אנר שלו, כמעט כל העשייה של ג'יימס קמרון הייתה מושלמת. הליהוק היה נהדר (אדוארד פרלונג, לינדה המילטון, רוברט פטריק), כל סיקוונס פעולה היה אדיר, רגעי האימה גרמו לנו להשתנק, והקטעים המרגשים גרמו לכל בני כיתה ז'1 לדמוע כמו ילדות; משפטי המפתח תפסו שנים קדימה, התסריט היה סוחף ומהודק וארנולד שוורצנגר נתן את ההופעה האחרונה וכמעט היחידה בקריירה שלו, שבה הוא היה לא רק נסבל, אפילו חביב.
ומה קשורה הקישקושיאדה על סרט המשך קיצי מ-1991? שבנוסף להכל, קמרון הניח דובדבן עסיסי על הקצפת המשובחת, בדמות ה-T1000, רובוט מסגסוגת נוזלית שמשנה צורות. טכנולוגיית ה-CGI שהושקעה בו הייתה עוצרת נשימה.
הו. אז גם ב"ארבעת המופלאים 2: עלייתו של הגולש הכסוף", יש יצירת CGI מהממת, של יצור מטאלי, ספק-אנושי, המבוססת על דמות פופולרית בקומיקס. באמת, אין מילים. אש על הגולש הכסוף ואנשי ה-CGI שהינדסו אותו לעילא. אבל במקום להיות דובדבן באיזושהי קצפת, מדובר כנראה בדבר הנסבל היחיד בפרנצ'ייז הארור הזה, שלא יאומן שהוא ממשיך לסרט שני ואולי גם לשלישי. הפעם, יוצאת החבורה הבלתי-נסבלת הזו להצלת העולם, מן היישות המסתורית שמפעילה את אותו גולש, משהו שפוער בורות מחוף בת ים עד הרצליה. באמצע יש כמה דיאלוגים שמעליבים את האוזן ואיזה קטע עם חתונה שלא מצליחה להתקיים. אל תשאלו אפילו.
לא יאומן, אנחנו אשכרה מחכים למק'ליין
ההשקעה ניכרת בהמשכון האומללון של פוקס ומארוול ושכיר החרב הלא-כשרוני שלהן, טים סטורי. הרי 130 מיליון דולר בהוליווד של היום עוד תופסים כתקציב גבוה (אך לא לאורך זמן, עם האינפלציה הבגיניסטית שבתקציבי סרטי הקיץ). אך תסריט טוב אין, משחק חצי-טוב אין ואין, ונשמה? אל תתחילו איתי אפילו. הקיץ האמריקאי, שממשיך במגמה מדאיגה משנה לשנה של התבססות על המוכר והלעיתים-קרובות-מדי גרוע, התחיל בתרועת מזומנים אדירה ולמעשה מציג עד עתה בקטגוריית הבלוקבסטרס כמעט אך ורק סרטי המשך (ספיידרמן השלישי, שרק השלישי, אושן השלישי, שודדי הקאריביים השלישי, לעזאזל החמישי).
בסדרות כמו "הארי פוטר", "ספיידרמן" ואפילו ההתקמבקות הגריאטרית של ג'ון מק'ליין ב"מת לחיות 4: הקטטר העצבני", יש על מה לבנות בדרך כלל: במאי ושחקנים טובים, עלילה מוכרת וראויה להסרטה, דמויות מנצחות, נוסטלגיה קולנועית, א-ביסלע-נשמה. במקרה של "ארבעת המופלאים 2" אין שום דבר כזה, מלבד שורת הוצאות והכנסות שמתאזנת היטב במחלקת הכספים; אקזקיוטיב'ס תקתקנים במחלקת השיווק; וג'סיקה אלבה אחת, אמנם פעורה ומעצבנת, אבל איך שהלייטקס יושב לה בובה על המרפסת הבל-איירית שלה. חבל על הזמן. באמת חבל על הזמן, אני מעדיף לכתוב על סרט מ-1991.