חדש בתפריט: מיץ מן החריץ

ספר בישול חדש ומלהיב ראה אור: "ישראלים מהפכנים מציגים: עוגה עוגה עוגה בישול עם קאנביס". כידוע, אני החתום מטה הכתרתי את עצמי כבר מזמן כתשובה הישראלית לשף העירום (אני בשלן צעיר ומקורי, אבל הפופולריות האדירה שלי ודאי קשורה בכריזמטיות שלי, כתפיי הרחבות ובלוריתי הזהובה).

אני, מטבעי, חמוץ, ואיני נוטה לפרגן, בעיקר לא לצעירים ממני. ובכל זאת, בפני הספר הזה אני חייב להוריד את הכובעון. עזבו אתכם מכוסברה, נענע-ליים ובזיליקום! המטבח הישראלי צריך להיות מבוסס על התבלינים הנפוצים בישראל, ולשקף את האופי שלנו כעם.

ניסיתי את כל המתכונים בספר. הם עובדים אחד אחד. כבר שנים אני מנסה להכין עוגות-פצצות-לגבות, ותמיד משהו לא בסדר. בניגוד לצריכה המקובלת של מריחואנה - בעישון (כל אידיוט יכול לעשות את זה), לבישול בקאנביס יש חוקים שכל סטייה מהם פוגמת קשות בתוצאה הסופית, ולכן בישול בקאנביס אינו עניין למסטול מן השורה. אכן, הספר הזה מיועד לאליטה של צרכני הסמים הקלים.

על הספר חתומים "ישראלים מהפכנים". לנוכח העובדה שצריכת קאנביס בישראל טרם יצאה מהארון, הפסבדונים שבחרו מקובל עליי. עם זאת, ברמה האישית, אני סופר סקרן לראות האם המהפכניים הם גם חתיכים.

בהקשר זה כדאי לציין ששני גברים נחשקים ביותר תרמו מפרי עטם לספר. הראשון, מוקי משב"ק ס' ז"ל, באיגרת "כה לחי!" אופטימית מאין כמוה. הדבר היחיד שטרד את מנוחתי בברכה חביבה זו, כבר במשפט הפתיחה, היתה ההגדרה של מוקי: אוכל ומריחואנה - שניים מתענוגות החיים המוצלחות ביותר (מוקי, ומה עם מין אנאלי?).

החתיך השני שתרם לספר מיכולותיו הפואטיות הוא גלעד כהנא מהג'ירפות ז"ל. הוא כותב: "אנשים שמעשנים גראס בקושי זוכרים חלומות/ החלומות מופיעים ביום". הו, אלוהים, כמה שהוא נוגע ללב וכמה שהחזה שלו חלק!

ובכן, רוצו טוסו לסניף סטימצקי הסמוך לביתכם, נסו בבית, ותיהנו!