אחרי שטוני כמעט משמיד את קוקו, מי שקופץ לביקור הוא, איך לא, כרמיין לופרטאצי ג'וניור. ברקע מתנגן "Suspicious Minds" הקלאסי של אלביס פרסלי. כרמיין, כהרגלו, בא לתווך בין טוני לפיל, והסמליות יותר מברורה. "אנחנו לא יכולים להמשיך יחד/ עם מחשבות חשדניות/ ולא נוכל לבנות את חלומותינו/ עם מחשבות חשדניות" שר אלביס. טוני ופיל לא נותנים זה לזה מנוח. טוני מבקש מפיל לקחת פחות אחוזים על האזבסט, אבל פיל מלבין את פניו מול כל חבר מאפיה בסביבה. בתמורה סיל מונע כסף מחבורת ליאוטארדו.
קוקו, אחד מאותם חבר'ה מזוויעים, שגם צחק כמה סצינות לאחור בפניו של טוני, מאיים מינית על מדואו במסעדה. בתמורה טוני, בסצינת אימים, כמעט ומוציא אותו להורג בסגנון "אמריקה X". בתום הפגישה עם כרמיין מציע טוני לפיל מנחה בדמות מקדחים, כלי עבודה שהם כידוע המקבילה ליונת השלום. בתמורה הוא זוכה ל"אנחנו לא רוצים את המקדחים המזוינים שלכם" מבוץ' ול"אין יותר על מה לדבר" מפיל. שני הבוסים הגדולים לא מניחים למחשבות החשדניות שלהם אחד כלפי השני, ולא רק שבצדק מבחינת שניהם, עכשיו זה גם סוף-סוף גלוי ומונח לראווה על השולחן.
"ולא נוכל לבנות את חלומותינו עם מחשבות חשדניות" רגע לפני שכרמיין מגיע, מדבר טוני עם פטסי. קצת קודם לכן התברר ש"הדייט הסודי" של מדואו מהפרקים האחרונים הוא פטריק פריסי, בנו הגדול של פטסי, זה שמדואו אמרה עליו לכרמלה: "ידעתי שאת ואבא לא אוהבים אותו". זה שפטסי אמר עליו: "הבן שלי פטריק, אני אוהב אותו למוות. אבל הוא יכול להיות זין מצוברח לפעמים". בדיוק מה שחסר עכשיו לטוני עוד מישהו שיתמוך במערכת הגנים המצוברחת שלו. "אנחנו לא צעירים מכדי להיות סבים" אומר לו פטסי בחיוך, אבל אלה אינם החלומות של טוני: נכד דיכאוני נוסף לשושלת.
ועוד קצת "Suspicious Minds". בתחילת הפרק נותן טוני לכרמלה כמתנה את השעון היקר עם חריטת "את החיים שלי". קשה לומר שמהנשיקה על הלחי, מושפרצת משניהם התרגשות. אולי כי האינסטינקטים התת-הכרתיים של כרמלה פועלים שעות נוספות. היא יודעת בדיוק כמונו, שאם טוני מביא לה מתנה שכזו, הוא מנסה לפצות אותה על משהו. "אני לא יודעת למה זה" היא אומרת, ואנחנו יודעים טוני צריך לנקות את עצמו מהמפגש המיני שלו עם סוניה בפרק שעבר. מחשבות חשדניות ובצדק. השעון לכרמלה, המקדחים לפיל. כל אחד ומנחת השלום הראויה לו.
"למה אינך רואה", שר אלביס, "את מה שאת עושה לי/ כשאת לא מאמינה למילה שאני אומר?". כרמלה קוראת לדיכאון של טוני "בולשיט". "שיחקת בקלף הדיכאון עד שהוא נשחק לגזרים" היא אומרת לו. נכון, טוני מרחם על עצמו, אבל אולי "קללת הסופרנוס" כפי שמכנה אותה כרם, היא לא הדיכאון אלא חוסר היכולת שלה עצמה לקבל את הדיכאון? כרמלה לא רוצה להאמין לדיכאון של טוני, לחבק או ללטף אותו. עבורה הוא מישהו שמתלונן כל יום. וזה גם היחס המשפחתי לאיי.ג'יי: מצד כרם - לנחם אותו באוכל, סטייק פיצאיול. כאילו שכלי התקשורת היחידי שלה עם הילד הוא אוכל, בזמן שאיי.ג'יי בטיפול שלו בז לגרגרנות ולתאוות המזון של הוריו; מצד טוני - היחס הוא לאיים על הילד ב"קבירת" ראשו בקיר. כמו היחס שקיבל ויטו הקטן לפני מספר פרקים. שיחות "גבריות" ומתריעות מצד טוני ופיל. ולבסוף: שליחה למוסד מחוץ לרחם. מדכא לא פחות, כשמדואו אומרת לאחיה : "אני יודעת איך אתה מרגיש" , ברור שזה הדבר האחרון שהיא יודעת.
ברגע שבחרת שחור, לא תחזור לאחור
מה יותר שובר לב? לראות מישהו הרוס לצליליה של בלדת יגון, או לחזות באדם שהגיע לתחתית כשברקע של שיר מסיבה שמח? איי.ג'יי הוא האחראי לפסקול של עצמו בפרק הסופרנוס האחרון. בתחילתו הוא מתעורר משינה טרופה ומביט באימה אל העולם, אל חדרו. הוא מפעיל את המערכת ושם בפול ווליום את "Ridin'", להיט ההיפ-הופ של Chamillionaire וקרייזי בון. זה להיט ראפ קולי ועכשווי, שמתאר את מגניבותו של הראפר, שהמשטרה מתה לתפוס אותו באקט מלוכלך. הווליום ההיסטרי מעיר את טוני, הביט והראפרים מפגיזים, אבל איי.ג'יי כבוי. במשך שניות ארוכות הוא מטה את ראשו ונותן לשיר להתנגן.
זה כבר לא "קומפורטאבלי נאמב". זה נאמב. "Ridin'" הוא שיר שחצני, שמתאר הלך רוח אלים ונהנתני, דומה לזה של איי.ג'יי וחבריו החדשים, דור העתיד של קרלו ופטסי. רק, להבדיל השיר מתאר אותם בראפרית. כלומר מהצד השחור של הסקאלה. הרי איי.ג'יי תמיד אהב ראפ שחור, ובעבר שמענו אותו גם מצטט בהערצה את הראפר הגרוע אימים מאסטר פי. איי.ג'יי אמנם מנהל דרך חיים קרובה לזו המתוארת בשיר, אבל הוא תמיד הוקסם מהצד השחור של המוזיקה, וממה שהשתקף ממנו. רק שבועות ספורים אחורה ראינו אותו יוצא בשמחה למצעד היום הלטיני, מאוהב עד מעל הראש בבלאנקה. לא יעזור: שחור, חום, שזוף - איך שהוא לא יקרא לזה, איי.ג'יי לא היה מאוהב בצד האיטלקי והלבן שבו. "אני שותה ומעשן עוצר את הכל כי אח לא יכול להתרכז" מראפרפ קרייזי בון, כאילו יצא מהמיית ליבו של איי.ג'יי, שנע מהראפ הזה לפואמה של וו.ב.ייטס "The Second Coming", שעל-שמה נקרא הפרק.
"The Second Coming" נכתבה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ומתארת את הפחד מקיצה המתקרב של תרבות המערב. בתרגומיה לעברית קראו לה "בואו שנית" אבל גם "שיבת המשיח", "ביאת המשיח", "ההתגלות השנייה" ו"יום הדין". מעבר לכך שהיא מחדדת את התעסקותו של איי.ג'יי בצרות ובריקבון העולם האמריקאי שסביבו, היא כוללת גם את השורה: "בכל מקום טקס התמימות טובע...". טקס התמימות של איי.ג'יי, נפש אבודה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה. והיא טובעת. אגב, ד"ר מלפי מצטטת את אותה פואמה בדיוק כבר בפרק "קולד קאטס" בעונה 5.
מה נהיה, אחות שלו?
כשמדואו נכנסת לחדרו של איי.ג'יי ומנסה לדבר איתו, הוא שומע ברקע את שירה הנוגה של להקת האינדי-רוק הטקסנית בלו אוקטובר , "Into The Ocean" (בווליום חלש מידי, ואולי גם זה סימלי). כמו שבשבוע שעבר היה נדמה שכריס משמיע את "Comfortably Numb" באוטו, רק כדי שטוני ישמע את מה שיש לו לומר בדרך אחרת של תקשורת - בצורת שיר - כך גם מדואו, שממהרת להחליש את השיר שמתנגן מהקומפקט של איי.ג'יי ולא חושבת לשניה שהשיר עצמו הוא הקריאה לעזרה. על אחת כמה וכמה, ברגעי משבר כל כך כבדים כמו אלה שחווה איי.ג'יי, עוד מבלי לדעת את כוונותיו, הגיוני שבכל צעד ושעל שלו תהיה משמעות עמוקה מהנגלה לעין. וזה הטקסט של השיר: "אני רק ילד נורמלי/ ששקע כשנפלתי מעבר לספינה/ ספינתי תעזוב את הארץ/ אבל אעדיף לשחות לחוף...". כמו שאמרה מלפי - ייתכן שאיי.ג'יי לא באמת רצה למות, אלא קיווה שיצילו אותו.
"...אני שוקע אל תחתית הכל שלי שמטריף אותי/ קרן המגדלור בדיוק כבתה/ אני קר כמו שקר כמו שקר יכול להיות..." - מדואו לא שומעת. היא אומרת לאיי.ג'יי שהוא חייב ללמוד לסנן דברים, לא לקחת הכל ללב, אבל איך חוסר ההזדהות הגוער שלה אמור לעזור לו? "את לא מרגישה שאין טעם לכלום?" הוא שואל אותה, ומאזכר כך את סבתו המנוחה, ליביה סופראנו. עד סוף הפרק הוא מצטט אותה בפני הוריו: "בסופו של דבר החברים והמשפחה מאכזבים אותך, ואתה מת בזרועות של עצמך". והחברים של איי.ג'יי אמנם תמכו בו בענין בלאנקה, אבל הם חבורה של חארות והוא מבין את זה. והמשפחה שלו בכלל אינה קשובה לו. כמו שהוא מטיח בכרם אחרי ניסיון ההתאבדות: "זה תמיד סביב מה שאת מרגישה, לא כך? זה אף פעם לא על מה שאני מרגיש".
"...מבלי לדעת איך לחשוב/ אני צורח בקול, מתחיל לטבוע/ רגליי וידיי שבורות מטה/ עם קינאה בקרקע מוצקה/ אני מושיט יד אל החיים שבתוכי/ כיצד אדם אחד יוכל לעצור את סופו...לתוך האוקיינוס, להתראות, לסיים את הכל, להתראות... " השיר הזה ממש מתאר את ניסיון ההתאבדות של איי.ג'יי בבריכה ב"אוקיינוס"- כמעט אחד לאחד, לפני שהוא קורה. הגיוני, אם כך, שהוא ידע מה הוא הולך לעשות. "כיצד אדם אחד יוכל לעצור את סופו" מתייחס גם לתחושת חוסר האונים שליוותה אותו מאז שחבריו פירקו את הצורה לילד הסומאלי המסכן בפרק שעבר. "אני רק אדם אחד, מה יכולתי לעשות?" הוא אומר למטפל שלו בהתחלה, ומנסה לנקות את עצמו מהאשמה- הרי גם הוא דחף את הילד כשהכל התחיל.
"בלי חליפת הצלה אהיה תקוע שוב/ הלוואי שהייתי הרבה יותר גברי/ אולי אז הייתי מסוגל ללמוד לשחות..." - טוני מאשים בפני מלפי את כרמלה, על שפינקה את איי.ג'יי יותר מידי ותמיד מיהרה לנגב את דמעותיו בסינור. "ילדים צריכים להרגיש בטוחים" אומרת מלפי, והוא עונה בלעג: "אני בטוח שזה מה שהפך אותו לגבר שהוא היום". "הלוואי שהייתי יותר גברי" איי.ג'יי לא מצליח להיות הבן של אביו. לא בניסיון החיסול הכושל שלו מול ג'וניור, לא כחלק מחבורת הצעירים האכזרית, רק כיורש הדיכאון שלו. ואחרי שטוני מציל אותו והם זה לצד זה, נדמה שככל שטוני גדל כבוס, כגרגרן ובגילו - כך איי.ג'יי נראה ומרגיש קטן יותר. "אתה הילד של אמא" זורק טוני לאיי.ג'יי, והאחרון יודע שהוא התכוון לכינוי גנאי כאומר "אתה לא גבר כמוני".
"איפה שומר החופים/ אני שב ומביט לכל כיוון/ לזרקור, תן לי משהו/ אני זקוק למשהו להגנה " איי.ג'יי קיבל את ההגנה שלו בסופו של דבר מאביו, שומר החופים, אבל הוא זקוק ליותר מהצלה חד פעמית. הזרקור שהוא מחפש הוא גם בדמות כרמלה. "אני צריך את הבישול של אמא. זה יכול לשבש את הכימיה של הדם שלי" הוא אומר למדואו ( וסיל משלים לאחר ניסיון ההתאבדות: "מה שזה לא יהיה, אני בטוח שזה חוסר איזון כימי"). איי.ג'יי זקוק לדמות אימהית, לא רק לאוכל שלה. בדיוק כשנדמה שהוא עומד לספר לכרמלה שהוא נשר מהלימודים, היא מציעה לו שוב נחמה בדמות כריכי לינקולן (אלה שטוני זולל בתאווה אחר כך) והולכת לפגוש חברה. היא לא מזהה את הקריאה לעזרה שפניו של הילד משדרות לה. "אם אתה יוצא וודא שתפעיל את האזעקה" היא אומרת לו, בזמן שהילד כולו אזעקה אחת גדולה, גם אם שותקת.
איי.ג'יי זקוק לאמא שלו, לאיזושהי אימהיות, מהזן שכרמלה כבר מזמן לא יודעת איך לתת לו. "בשלב מסוים הבנתי שהאימהות שלנו הן נהגות אוטובוס" אומר טוני למלפי, "הן האוטובוס. הן הרכב שמביא אותנו לפה. הן מורידות אותנו וממשיכות בדרכן...הבעיה היא שאנחנו כל הזמן מנסים לחזור לאוטובוס, במקום לתת לו להמשיך ולנסוע". כמו שקורה עד סוף הפרק גם לאיי.ג'יי, שמוכנס למתקן טיפולי מחוץ לרחם. והוא אפילו מזכיר שם בחיוורונו את ויטו ג'וניור.
בן הולך עם אבא
בסוף הפרק מגיע טוני לבקר את איי.ג'יי, וברקע עולה "Ninna Ninna"- שיר עם איטלקי ישן, עם מבצעת לא ידועה. זהו שיר ערש שמושר באיטלקית על ידי אלמנה לבנה היתום. היא שרה לו על אביו, שהיה שודד שנמלט מרודפיו להרים. האם, כפי שקראתי, שרה לבנה: "אני מעדיפה לראות אותך מת מאשר שודד בהרים". הבן משיב לה: "אמא אמא, כשאחיה בהרים, לא אתדרדר לחוסר כבוד". וכן, איי.ג'יי לא יהיה שודד בסדר הגודל של אבא. האב שנמלט ללאס ווגאס ולקח פיוטה, מודל חיקוי למופת.
בסופו של השיר מגיעה רוחו של האב ושרה לבן:" שיר הו יפהפה, שיר הו יפהפה, סביבי הכל שקט ואני רק שומע את שירתך". ברגע נדיר כל כך, אחרי שהציל אותו וסיים לגעור בו, מחבק טוני את איי.ג'יי וקורא לו "בייבי". שניהם בוכים. רגע לפני שהמסך יורד על הסדרה, הגיע הזמן שטוני יקשיב קצת לשירתו של בנו ויעניק תשומת לב אמיתית לו ורק לו.