אות הוקרה לאבי נשר

אחרי שהצליח להביא לבתי הקולנוע פעם אחר פעם עשרות אלפי צופים, והנפיק שלל שלאגרים בזה אחר זה - אבי נשר נהנה מחיבוק הממסד, ומקבל אות הוקרה מפסטיבל הקולנוע בירושלים. נשר ביים, לאלו שאינם בקיאים, את נכסי צאן הברזל
"הלהקה" ו"דיזינגוף 99" וגם את "סוף העולם שמאלה" ואת "סודות" הטרי.

"בשלהי שנות השבעים כבר היו בקולנוע הישראלי הצלחות... אבל לא היה בו מיינסטרים של ממש", מכריזים מארגני הפסטיבל, "ואז בא אבי נשר, צעיר בן 25 עם ניסיון לא ארוך בתחום הקולנוע ובתוך שנתיים יצר שני להיטים הנחשבים עד היום לסרטי מפתח בקולנוע המקומי: 'הלהקה' ו'דיזינגוף 99'.

"לנשר יש השכלה קולנועית רחבה הבאה לידי ביטוי בסרטים שהוא עושה. כשרון לסיפור... שליטה מרשימה ברזי הקולנוע – מצלמה, תאורה, משחק, פסקול – כל אותן מלאכות קשות שבזכותן נקשרת נפשו של הצופה במתרחש על הבד. עם כל חיבתו העצומה גם לקולנוע אינטלקטואלי וצונן, נשר הוא בסופו של דבר מפעיל רגשות בחסד."

המארגנים מזכירים גם את סרטיו הפחות מוכרים של נשר ביניהם "הפחדנים", "שוברים" ו"זעם התהילה" ומציינים את הזיג-זג שעה בין ישראל-ארה"ב-ישראל: "בעשור שעשה בהוליווד עסק נשר בהתמקצעות מרשימה. הוא אומנם לא פעל בליבה של התעשייה אך הפרויקטים בהם היה מעורב מומנו בידי האולפנים הגדולים. היו אלו הפקות מלוטשות בתחומי האימה ('ריטואל'), המדע הבדיוני ('פצצת זמן') והמתח ('חוקר המס') בהן הצליח נשר לשכלל את שפתו הקולנועית ולהביא ליכולת שיא את שליטתו בקהל."

ההשתפכות נמשכת והמארגנים לא שוכחים לציין כי "סוף העולם שמאלה" היה שיאו של כל ההצלחה של הקולנוע הישראלי בעשור האחרון, כאשר חצי מיליון ישראלים צופים בו בבתי הקולנוע. הם מזכירים כי במקביל מביים נשר סרט תיעודי אודות המצב הפוליטי ("אוריינטל"), ובשנה הקרובה הוא עתיד לביים עיבוד לקולנוע לספרו של ארי דה לוקה "הר אדוני".

"אבי נשר עוסק בסרטיו בסוגיות של זהות אישית וחברתית, בתחושות של שייכות וניקור", מסכמים המארגנים, "...בכך הוא ללא ספק מחובר בטבורו לאחת השאלות המטרידות ביותר של החברה והתרבות הישראליים...הכריזמה, הנחישות והדרך הברורה הופכים את נשר לאחד ממצביאיו של הקולנוע המקומי."