המאסטרו

כבר כתבתי פעם שאם היה לי שקל על כל פעם שהזכרתי את קרל קרייג, לא הייתי רואה את גאידמק ממטר. אז הנה עוד שקל (איזה מזל, בדיוק היה חסר לי למכונה של הקולה במשרד). מחרתיים, בחמישי בלילה, אחרי היעדרות בת שבע שנים ממועדוני ישראל, חוזר לאומן 17, המפיק המשמעותי ביותר שידע הטכנו – והמוזיקה האלקטרונית בכלל – בחמש עשרה השנים האחרונות, לעשות כאן שמח. ושלא יהיו לכם טעויות – הולך להיות כאן שמח אחול-מניוקי.

נדמה לי שחודשיים אחרי הביקור של לורן גרנייה באומן 17 אפשר לומר בלב שלם שיותר משזה היה סט טוב באמת, זו היתה מסיבה ממש מוצלחת. קשה להתייחס לערב כל כך מהנה – אולי המהנה ביותר שידע האומן 17 בשנה האחרונה- במונחים של אכזבה, אבל – וזה אבל חשוב – גרנייה, די ג'יי בחסד עליון שחיכיתי לו במשך שנים רבות, ניגן סט שבעיקר שיקף את כל היכולות והמגוון שלו – מנירוונה דרך ברייקביט ועד טראנס – במקום להשמיע לנו את מה שמדליק אותו עכשיו; אם לוקחים בחשבון שהאלקטרוניקה רק הופכת ליותר ויותר טובה, מתעצמת תחושת ההחמצה.

אצל קרייג, למרבה השמחה, זה לא יקרה (וזו הבטחה). תשכחו מעוד סט פטרוני שבמהלכו נשמע שוב את כל אותן קלאסיקות שחוקות; הוא מעולם לא היה מישהו שמנסה לרצות את הקהל, או צריך להתאמץ כדי לעשות זאת. הוא פשוט טוב מדי. ורעב מדי. אלוהים, במשך חמש עשרה שנה הבן אדם לא איבד את הרעב שלו לשנייה; בכל שנייה הוא נמצא שני צעדים לפני כולם – כמפיק, רמיקסר, בעל לייבל ודי ג'יי עם טעם של 24 קאראט (מי שמכיר את הסט שלו "The Workout" מלפני ארבע שנים יודע בדיוק על מה אני מדבר).

מבחינה טכנית הוא אולי נחות מגרנייה עשרות מונים, אבל לשמוע את יקיר בניה של דטרויט מספר סיפור במשך חמש שעות (המאסטרו יעלה ב-01:30, אחרי סט של אנה מפאקוטק. יופי של בחירה לחימום), ובונה לו התחלה אמצע וסוף, זו חוויה שאין ממנה שחרור. זה לא אומר שלא נשמע פה ושם איזו קלאסיקה מכוננת (באוקטופוס הוא שלף משום מקום, את "I Feel Love" של דונה סאמר, הרבה לפני שהפך לסטנדרט אצל די ג'ייז של אלקטרו), או קטעים מהבוידעם, אבל האווירה לא תהיה נוסטלגית. היא תהיה, כמו כל הקריירה של קרייג (שאין תת ז'אנר באלקטרוניקה שהוא לא דחף למצוינות) והמהות שהוא מייצג, עתידנית.

לכבוד המאורע קיבץ טל מסינג, האיש והמוניטור, את מיטב הקטעים של קרייג לכדי קאסט שיעיף לכם את האמא של הפופיק – מקלאסיקות כמו "Throw", שפותח את הסט, דרך הפקות עכשוויות (פרויקט טרס דמנטד), מחוות של יוצרים עכשוויים ("At Les" בביצוע של טריקסקי) ועד להחתמות האחרונות בלייבל המעולה שלו, Planet E (ווינס ווטסון). הקאסט הזה מראה שקרייג הוא הרבה יותר מטכנו, ובוודאי מהתדמית שלו; הוא גם הרבה יותר מדי ג'יי. מכאן (והאמת שגם עד כאן), המילים הן לא יותר ממכבסה. המוזיקה במקרה - וסליחה על הקלישאה - היא הדבר האמיתי.

Paperclip People – Throw // Planet E
Recloose – Cardiology (Isolée Remix) // Playhouse
Faze Action – In The Trees (Carl Craig c2 Mix #2) // Juno Records
Tres Demented – Brainfreeze // Planet E
Martin Buttrich – Full Clip // Planet E
Carl Craig – Darkness (Radio Slave Remix) // Fine
Delia Gonzales & Gavin Russom – Relevee (Carl Craig Remix) // DFA
Trickski – At Les // Sonar Kollektiv
Vince Watson – Renaissance // Planet E
X-Press 2 feat. Rob Harvey – Kill 100 (Carl Craig Remix) // Skint