אללה הוא עכבר

מאז עלתה תכנית הילדים הפלסטינית "פרפור" לאוויר, עולזים ועולצים כל תומכי ישראל בארץ ובעולם. "הנה לכם דוגמה ניצחת למה שהישראלים המסכנים, קורבנות הסכסוך, צריכים להתמודד איתו", הם אומרים בציקצוק שפתיים. ציק ציק ציק. "בובת עכבר גדולה, דמוית מיקי-מאוס מלמדת את הילדים הפלסטינים על היהודים הרעים, הכובשים, ההורגים, נגדם יש להילחם עד מוות".

ציק ציק ציק, הם יסננו שוב בין השפתיים. "הפלסטינים מלמדים את ילדיהם לשנוא, אנחנו מלמדים את שלנו לאהוב. לעולם לא יהיה שלום איתם". ציק ציק ציק. מגדיל לעשות ד"ר גיא בכור. "איש מן הילדים לא ישכח את הסצינה הסופית בה הורג קצין ישראלי את פרפור", הוא כותב, "תארו לעצמכם מה היא עושה לנפשות רכות. בא ישראלי-שטני, ורוצח. ככה סתם. גם אנחנו לא נשכח, שכן זהו הדור הבא של השינאה כלפי ישראל". ועוד ציק ציק ציק אחד וחוזר חלילה.

המצקצקים למיניהם שמחים להסתכל על קצה הקרחון, שם ניצב לו פרפור, מבלי להסתכל על הקרחון. הם נהנים לנתח את המצב כאילו בוקר בהיר אחד נחת מטאור מכוכב הפרפורים היישר אל אולפני הטלוויזיה של חמאס. סתם כך, בלי כל קונטקסט, מתלבש בן אדם מבוגר בבגדי עכבר מגודל ומתחיל ללמד ילדים פלסטינים על כיבוש, שנאה והרג.

אז לכל ילדי ישראל התמימים, הגדולים והקטנים כאחד, אני רוצה לומר בפרפרזה על תכניות ילדים – קום קשת ענן. עזה היא כנראה המקום הצפוף ביותר בעולם. מעזה אי אפשר לצאת ואי אפשר להיכנס. לא דרך הים, לא דרך האוויר ולא דרך היבשה. הכיבוש הצבאי הישראלי בגדה המערבית הוא הכיבוש הארוך ביותר שביצעה דמוקרטיה במאה ה-20 וה-21. מאז החל תהליך אוסלו בשנת 1993 הכפילה ישראל את מספר המתנחלים בגדה המערבית מ-130 אלף ל-268 אלף. גם המחסומים הוכפלו.

למעשה, כל הורה פלסטיני נולד אל תוך כיבוש ישראלי וגידל את ילדיו בין מחסום, לכתר, לסגר, לחיסול ממוקד. כל בני הנוער הפלסטינים, עד גיל 20, התחנכו למעשה לאורה של האינתיפאדה הראשונה - הם חוו רק מלחמה. יותר מכך, מאז פרצה אינתיפאדת אל אקצה ועד היום נהרגו 946 ילדים ובני נוער פלסטינים. 946.

התמימות יפה היא, אבל אנחנו לא ילדים. לעליית חמאס יש סיבה, ולעלייתו של פרפור יש שורשים. כשאני מסתכל עליו אני לא מקלל את הפלסטינים ולא מבכה על מה מר גורלנו שזה הפרטנר שלנו, אלא דווקא נדהם לאיזה ייאוש עמוק הגיעו הורים וילדים פלסטינים שזה מה שהם בוחרים לראות בפריים-טיים שלהם.

לו חיינו בעולם אוטופי, היינו כנראה רוצים שהפלסטינים שחוו מלחמה וכיבוש יאמרו – די, מספיק, יש לחבק ולא לירות, יש לאהוב ולא לשנוא, בואו נוותר. אבל העולם שלנו הוא לא אוטופי. הרג מביא להרג, כיבוש מביא לשנאה, וילדים פלסטינים שרואים את הוריהם מושפלים במחסומים שמחים מאוד כשמגיע להם סופר-מאוס בדמותו של פרפור. פרפור ומסריו ראויים לכל גינוי, אבל לפרפור יש גם אבא. ולמי שתוהה, כל הסבא ג'פטואים שיצרו את פרפור יושבים כבר עשרות שנים בקריה בתל-אביב, או במשרד ראש הממשלה בירושלים ומבקשים ללמד את הפלסטינים רק עוד לקח נוסף. "לצרוב בתודעה שלהם את הכאב", כדברי בוגי יעלון. גם אם זה לא נעים צריך להודות בזה - ישראל אחראית לעלייתו של פרפור במציאות, לא פחות משהיא אחראית למותו בסדרה .