וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איגי אמין

5.7.2007 / 13:46

זכרון קולקטיבי אף פעם לא היה הצד החזק של ניב הדס, אבל יש סיכוי שזה ישתנה אם גם אתם תגיעו להופעה של איגי פופ בשבת

פעם ראיתי את אביב גפן מסתובב עם חולצה שכתוב עליה "Do you remember the 4th of November" ורציתי לבקש ממנו שייתן לי אותה - בארבעה בנובמבר יצאתי בפעם הראשונה עם אהבת חיי; בארבעה בנובמבר גם ראיתי את איגי פופ מופיע. זה היה לפני שמונה שנים כשגרתי בניו-יורק בתנאים שלעומתם פועלים ניגרים בצ'לנוב נראים כמו אוליגרכים, ואת הכסף היחיד שלא היה לי חסכתי להופעות. להופעה של איגי הלכתי עם יואב ולמרות שהוא פעיל שמאל מסור, אם תשאלו אותו על מאורעות חשובים שקרו בארבעה בנובמבר הוא יגיד לכם קודם כל שבתאריך הזה הוא ראה את איגי פופ בהופעה.

לזיכרונות יש נטייה להפוך עם הזמן לאידיליה שאין לה אחיזה ממשית במציאות, אבל אני מוכן להישבע שההופעה ההיא של איגי היתה בגדר נס, בעיקר רפואי אגב (אם לוקחים בחשבון את כמויות הסמים והאלכוהול שעברו בגוף שלו במהלך השנים ומשווים אותם לרמת האנרגיה שיצאה מהגוף השדוף שלו). איגי היה אז אחרי עוד אלבום בינוני, "אווניו בי", שבו שוב לא הצליח לשחזר את רגעי הזוהר שלו; בכלל, למעט "אמריקן סיזר" המעולה שיצא ב-93' וגם יישר קו עם הגראנג' וגם עשה צדק היסטורי עבורו בדיוק בהקשר הזה, נדמה שקריירת ההקלטות של איגי היא לא יותר מתירוץ עבורו כדי לעלות על הבמה. גם לישראל הוא מגיע אחרי אלבום הקאמבק הכושל של הסטוג'ס. הנקודה עם איגי, היא שכשהוא עולה על הבמה הכל נשכח.

גם באותו ערב הכל נשכח והשאריות שנצרבו הפכו לזיכרון מלווה בריח זיעה שרק גנרטור אנושי כמו איגי יכול להפיק מעצמו. מהשירים החדשים תפסו נפח מצומצם – וטוב שכך – והשאירו מקום למשאית דיזל שהקבינה הענקית שלה עמוסה בקלאסיקות פרוטו-Pאנק מתקופת הסטוג'ס, ועוד חופן הגון מתקופת ברלין ושיתוף הפעולה עם דייויד בואי. בין "1969" ובין "I Wanna Be Your Dog", בין "Search and Destroy" דרך "Lust for Life" ועד "The Passenger" – שיר שחייב להתנגן בלוויה שלי – איגי שרף את הבמה – רץ, זרק עצמו לרצפה, קפץ לקהל, התנגש בנגנים שלו, התרסק על התופים וצרח ללא הפסקה. רק במהלך "צ'יינה גירל", השיר שכתב לבואי (כלומר הפך ללהיט שהוא רק ב"Let's Dance"), הוא נותר רגוע – הכל יחסי – הישיר מבטו לקהל ונתן לשיר הזה אינטרפרטציה רועשת ומרגשת כאחד.

שמונה שנים חלפו מאז, אבל לא נראה שמודל 2007 של איגי הוא פחות אנרגטי או זועם. בספר "Please Kill Me" הוא מספר שיום אחד הלך ברחובות לונדון מפוצץ מאמפטמינים והרגיש כאילו הלב שלו מלא בנפל"ם. תוך כדי כתב את "Search and Destroy". הלב של איגי עדיין מלא באותו נפל"ם קטלני; כשהוא שר ב-"1969" שבשנה שעברה הוא היה בן 21 והשנה הוא יהיה בן 22 הוא עדיין מתכוון לזה, וכשהוא מגובה בסטוג'ס (מה שמבטיח רפרטואר שיורכב בעיקר מששלושת אלבומי המופת שלהם), אין שום סיבה שבעולם לא להיות שם.

איגי פופ, יום ש', 22:30, ביתן 1 גני התערוכה, תל אביב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully