ההצבעה נסגרה, פספסתי, לא נטלתי חלק. לא, מדובר בנסיון להסיר את החבל מצווארן של מיקה או מרינה, אלא בהצבעה על שבעת פלאי תבל החדשים. כבת המאה העשרים, עדין אני נוטה לראות את ההיסטוריה כסיפור (HISTOIRE) של פרספקטיבה, מההווה לעבר, מתקדם בהגיון אכזרי מתחנה לתחנה. נכון, מאז ומעולם נטוותה ההיסטוריה גם לפי גחמותיהם של יחידים, אבל ההסתכלות לאחור או אולי עצם העובדה שכבר קרו? מקנה להם את ה"צידוק ההיסטורי".
למיטב ידיעתי, המונה ליזה מעולם לא נבחרה להיות היצירה בעלת החשיבות שהיא (רבים אכן מערערים על חשיבותו של הציור הקטן והמאופק) היא פשוט נחשבת לכזו, כתוצאה מתהליכים שונים. מיזם "שבעת פלאי תבל החדשים" הוא לפחות לכאורה - דוגמה מצוינת לניסיון התנערותו של המין האנושי מכבלי האדישות הרועמת של הזמן.
בהצבעה על שכיות החמדה החדשות של העולם יוצר המין את ההיסטוריה של עצמו בזמן אמת, אבל האם ניתן ליצור היסטוריה באופן זה? אם יבחר הקרמלין ופטרה תישאר בחוץ: האם לאורך הדורות הבאים יעמעם הדבר את גדולתו של הו-הסלע האדום? הוא יוותר מאחור, כמספר שתיים נשכח? לא יזכה להגנה בינלאומית או לתקציבים ולבסוף אולי ימכר למיזם הנדל"ן היוקרתי PETRA&YOU?
טבעי כמו אבקת חלב
הבחירה של הנבחרת החדשה, תולדה של יוזמה פרטית של אספן אמנות, נעשית באמצעות הצבעה באינטרנט או בטלפון. כל אזרחי העולם יכולים להצביע ולהשפיע. לכאורה: כיכר העיר! התקשורת המהירה ככלי שרת של הדמוקרטיה החדשה. בפועל זו אינה דמוקרטיה אלא דיקטטורה של תקשורת. העמים בעלי הנגישות הגבוהה לאינטרנט ומכשירים סלולאריים יזכו, מן הסתם, לשלוח יותר הצבעות עבור הבונבון הארכיטקטוני שבתחומם. יתכן, עם זאת, שיכולת ההתלכדות של עמים בעלי פחות נגישות לאמצעי תקשורת פרטיים תאזן את העוול הזה. בכל מקרה יכול היה מיזם "שבעת פלאי תבל החדשים" להזכיר לנו את כוחו של הנציג. נציגים מכל המדינות אולי, אפילו, רחמנא ליצלן: ארכיטקטים, אנשי דת ופילוסופים - שכוחם שווה, היו עושים כאן בחירה שוויונית יותר.
כיאה לאתר המייצג את פניה של ה"דמוקרטיה החדשה", www.new7wonders.com מגיע עם חנות מזכרות, הורדות, וכמובן שיר. איך אפשר בלי שיר? האתר שולח למצביעים "סרטיפיקט" ומעודד אותו לתלות אותו במשרד או בחנות כדי למשוך מצביעים נוספים. הלב מתחמם לרגע למחשבה על בעל חנות התבלינים במרקש, תולה בחלונו המאובק את ההוכחה הצבעונית לכך שהשפיע, שהביע את דעתו, שלקח חלק לוקאלי בחגיגה הגלובלית, אך המראה מחמיץ. התהליך כולו, סלחו לי, כרבים מפניה החדשים של ההתעוררות הלוקאלית/גלובלית, טבעי כמו אבקת חלב.
אחרי כברת הדרך שכבר עברנו, נראה שאכן, הדרך היחידה לשמור על כוכב-הבית היא למתג אותו כליל: לארוז ולהגיש. חוק האב, האדיש, האכזר, הדורסני, זה שאינו נדרש להסברים, מוחלף בכוחה הפטפטני, הרחום ותאב-הקניות של מנהלת משק הבית, א-מינית וא-מיצה, והנה כדור הארץ כולו כמגזין פרה-פריים נינוח: פה נקשט, פה נשפץ, פה נאפה עוגה, פה נתפעל, פה נדרג, פה נחלום לבקר. זה עולם חדש, מופלא, תופח מעליו.