גלגל"צי הצדק טוחנים מעט

מאחורי כל הבעת דעה בנושא לעוס וקלישאתי כמו גלגל"צ עומדת עדת סוקלי האבנים הקבועה, עם אצבע רוטטת על העכבר. בהינתן האות, ומילות המפתח "שיפור", "מגמה חיובית" וכו' יופרחו לחלל האוויר הווירטואלי, תחל מתקפת התרעלה הקבועה. ובכן, למרות כל אלו, ולמרות העייפות שאופפת את הדיון הגלגל"צי, זו שמשלימה עם קיומה הטיפשי של התחנה בפורמט הנוכחי (על חשבון תקציב הביטחון, נטולת פרסומות וכו') ורק מתווכחת עם נושא הפלייליסט, ישנם דברים שעוד צריכים להיאמר.

בין אם נרצה ובין אם לא, בכל הקשור ל"חשיפה" - שהיא הפקטור המשמעותי ביותר לחיי המדף המוזיקליים של שיר - הרדיו הוא הגורם המשפיע ביותר בתעשייה, וגלגל"צ נמצאת כמובן בראש הסולם. ככזה, המשך הוויכוח בנוגע למהותה של התחנה (לידתה בחטא, המשכה באסון ומותה אינו נראה באופק) היה מזומזם יותר מ"לוקה" של סוזן וגה בימי הזוהר שלו. אבל צריך לשים פולמוס זה לרגע בצד, ולהתרכז בהוויה הנוכחית, שבמרכזה התהליכים שעוברים על התחנה בסמוך לסיום השנה הראשונה למלוכת דלית עופר על מרכז העצבים של התרבות הישראלית. ותהליכים אכן קורים ביפו.

אחד השירים המושמעים ביותר בזמן האחרון בגלגל"צ הינו "מליון פעם" של להקת מלכת הפלקט. מדובר בלהקה שקיימת כמעט 10 שנים. היא הוציאה רק אלבום אחד, לפני 8 שנים, ומאז התפוגגה. היא חזרה עם שיר שמאופיין בגיטרות של סוניק יות', זמר בעל קול לא סמכותי בעליל ופזמון מתפרץ. מלכתחילה, כל הנתונים הנ"ל היו מצביעים על שיר שהיה מועף מישיבת הפלייליסט לפני שהפקידה הייתה מספיקה להכניס שתייה לחדר. דינם של סינגלים כאלו, במהלך קיומו של אותו פלייליסט משוקץ, היה בדרך כלל גריסה באותה מכונה משומנת שהורידה את המוזיקה הישראלית על הברכיים בתחנונים קורעי דמעות.

אבל "מליון פעם" זכה בגורל אחר. וזה רק סימפטום איכותי אחד. התופעה השנייה שחייבים לתת עליה את הדין היא הטחינה, ולא זו של חומוסיית עלי קרוואן שבסמוך לבניין ביהודה הימית. כוונתי היא רמת הטחינה של שירים. כשמשווים להיטים נוכחיים בפלייליסט של גלגל"צ לעינויים סיניים אחרים כגון "Torn" של נטלי אימבורליה או "טורו" הפואטי של סאבלימינל, האינטנסיביות שבה גלגל"צ דוחפת את שירי הדגל שלה צנחה באופן מובהק, בוודאי לעומת ההזניה שעוברת על תחנות רדיו אחרות – אלו שהתלוננו על הרס התרבות שגלגל"צ גורמת מצד אחד, ורצו לאמץ את נוסחת ההצלחה שלה בצד השני.

דלית עופר זיהתה את המגמה הזו, ועושה כעת למתחריה חיים קשים בהרבה: היא החזירה את תוכנית "הקצה" לשידור פעמיים בשבוע, ואיפשרה לקוואמי לחזור ולשדר מוזיקה ישראלית (תיקון עוול עמוק, כושל ותמוה); היא למדה לאמץ שירים מוצלחים שתחנות אחרות הכניסו לתודעה ("Young Folks" של peter bjorn & john למשל); וחשוב מכל הוא, שגלגל"צ למדה שכוחה כה גדול, עד כי שיר חסר אלמנטים להיטיים כמו "מליון פעם", יכול בהינף אצבע להיות פסקול של עשרות נערות שחשבו שדיסטורשן הוא מוצג מוזיאוני, וזאת מבלי לדחוף אותו פעם בשעה, כמו שהיה נהוג.

אין זה אומר שגלגל"צ היא תחנה טובה, או אפילו לגיטימית: שורשיה הרקובים לא מאפשרים לה קיום במרחב, בוודאי לא כל עוד היא ממונת על ידי תקציבים ממשלתיים ומקבלת יתרונות לא הגונים בהתמודדותה עם גופי תקשורת רדיופוניים אחרים. היא אינה מייצגת את "טעם החיילים" ולא גרביים, כי אין חיה כזו. אבל התהליכים שעוברים עליה חשובים מכדי לפסול מיידית כל שינוי שאינו מביא לסגירתה.

הסיבה היחידה שגלגל"צ מסכימה לאיזושהי דינמיקה בהתנהלות שלה, היא המודעות לכוחה העצום בתרבות הישראלית. גלגל"צ אינה פוחדת יותר שיציאה מהמסגרת הלוחצת שהיא בחרה לעצמה באדיקות של כומר קתולי תביא לפגיעה במעמדה. היא גם אינה פוחדת מפגיעה באגו העצום שלה על ידי הודאה בפספוס שיר מסוים או בטעות בלוח המשדרים. הצעדים הבאים שלה יחייבו אותה לתת מקום ומשקל לזרמים הבאים שבאים מהשוליים של המוזיקה הישראלית, ולתת קצת יותר משקל לעורכים המוזיקליים המעוקרים שלה. זה לא יהפוך את גלגל"צ לכוס התה של סוקלי האבנים, אבל זה ייתן להם הרבה פחות אנרגיה. גם ככה רובם שומעים דיסקים באוטו.