גע בי, ברלין

הם נורא בקטע של דיסקרטיות - אסור לצלם, אינפורמציה שימושית כמעט ואין בשום מקום, האתר הרשמי מקמץ במידע ואף אחד מאנשי המפתח המנהלים את העסק לא מסכים להתראיין. מלבד ערך עלוב בוויקיפדיה וקצת רשמים של נערים גרמנים בפורומים של בליינים לא הצלחתי לגרד כלום. שלב התחקיר העלה חרס, אז פשוט הגעתי למקום.

בחוץ משתרך תור ארוך שתחום בגדרות ברזל; טעימה קטנה משנות ה-40 העליזות של ברלין. כשנכנסים בסופו של דבר, אחרי המתנה ארוכה, אישור של הסלקטור המפחיד ביותר שראיתי מעודי ובדיקה בטחונית שלא היתה מביישת עובד אל על בפוגשו קבוצת פלסטינים, הבנתי מנין מגיעים החשאיות, הקמצנות במידע והסירוב להתראיין - הם פשוט לא צריכים את זה.

מדובר בבניין עצום, עם שתי רחבות נפרדות ועוד מספר חללים שנגיע אליהם מיד. הברגהיין (Berghain) הוא הרחבה הגדולה מבין השתיים, עם הסאונד הטוב ביותר ששמעתי אי פעם, תקרות בגובה 18 מטר ועיצוב תעשייתי, גדוש בבטון ומתכת.

במעלה המדרגות נמצאת הרחבה הקטנה יותר, הפנורמה בר, Panorama Bar, (הרזידנטית של המועדון, קאסי, ביקרה בארץ לא מזמן) ומלבד שתי הרחבות יש גם חדר חושך בקומת המרתף ועוד בר קטן, שאפשר לנוח בו קצת מאחר ואין בחדר מערכת סאונד, ואפילו להתפנק בגלידה. חדר החושך הוא זימתי ככל שתוכלו לדמיין. באופן כללי "זימה" היא מילה טובה לתיאור האווירה במקום.

כיאה למועדון המוביל של סצינת הגייז הברלינאית, מובילת סצינת הגייז הבינלאומית, סקס ציבורי מותר בכל חלקי המועדון, ובאמצע השבוע נערכות בו מסיבות נושא כמו עירום, השתנה וכו', תחת השם Snax . להשלמת תחושת הקניון של סדום ועמורה, יש שמועות על הימצאותו של כספומט, עניין בנקאי די הכרחי מאחר וישנם אנשים שנמצאים במקום שעות ארוכות. מאוד. אם כי אני לא מכירה אף אחד שראה אותו במו עיניו, ואני לוקחת בעירבון מוגבל כל מה שאנשים מספרים לי שהם ראו שם.

מעבר לאותה זימה, המועדון מפורסם יותר בזכות סצינת האפטר פארטיז המטורפת שלו, שמתחילות בשבת בערב ונמשכות עד ראשון בלילה, כשהמועדון עדיין מלא בהמונים שמחים ומיוזעים. מלבד שינויים בהרגלי הצריכה הנרקוטית שהמועדון העביר את ברלין, הוא גם שינה את הצליל המאפיין אותה והדרך שבה הקלאברים שלה צורכים את המוזיקה שלהם. הם החזירו לברלין את המעמד הראוי לה כבירה הבלתי מעורערת של הטכנו והפכו אותה למוקד עלייה לרגל והגירה של כל מי שרוצה להיות חלק מהחגיגה. ובינינו, מי לא רוצה?

הנה רשימה חלקית ביותר של מי שהתארח במועדון בחודש יוני בלבד. לקרוא ולבכות – דניאל בל, אנדרו וות'רול, ג'יימס ראסקין, סרז' סנטיאגו, אדם באייר, לוקח סלייטר ועוד רבים וטובים. מאוד טובים. בין השאר גם עושים לישראל כבוד ומכבדים את המועדון בנוכחותם גם גיא גרבר, חיים ומיס פיץ המצוינת.

אני כמובן לא שרדתי עד לשעות האלה; מה שראיתי בארבע בבוקר הספיק לי כדי להבין איך המקום ייראה בעוד 12 שעות. גודל החיוכים וקצב לעיסת המסטיק לא מותיר מקום רב לדמיון, ודמויות רבות ברחבה נראו כאילו יצאו להם מסט של סרטי גיי פורנו מהאייטיז - גבוהים ושריריים, מצוידים במכנסי עור, קרחות בוהקות ושפמי ענק. המקום הומה מגוון רחב של טיפוסים הזויים שגורמים לקהל של האפטרים של שירזי להיראות כמו משהו מ"נקמת היורמים" (ובכלל איזה יופי של קונספט זה הומואים שרוקדים לטכנו ומוצאים את הסקסיות שבו במקום קלישאות האלקטרו והניו-יורק האוס אליהן הורגלנו).

בניגוד לרוב המגה-קלאבים אפשר בקלות לראות שהכל בברגהיין נעשה מאהבה ולא מרדיפת בצע או תאוות פרסום; לכל הרוחות, אפילו הברמנים שם נחמדים! בעזרת השם גם אני אהיה נחמדה יום אחד, ואז הכל יבוא על מקומו בשלום.