וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דם חם

נמרוד לין

11.7.2007 / 11:37

נכון שתמיד רציתם לפגוש חוקר מז"פ עם אובססיה לדם, שהוא גם רוצח סדרתי אנין? נמרוד לין מכיר לכם את דקסטר

שאלו פעם את ג'וזף הלר איך זה שהוא מעולם לא הצליח לשחזר את ההישג של "מלכוד 22", והלר, ממזר שכמותו, שאל את הכתב בחזרה אם הוא מכיר מישהו שהצליח בכך.

קשה להימנע מהשוואה בין "עמוק באדמה" לבין "דקסטר", הסדרה החדשה בכיכובו של מייקל סי. הול. דייוויד, האח הצעיר לבית פישר, היה התפקיד הראשון של הול בטלוויזיה, ואף על פי כן – תפקיד חייו. ברוח הפסקה הקודמת, צריך להכריז מראש ש"דקסטר" היא לא סדרה מופתית כמו "עמוק באדמה"; אבל מצד שני, איזו סדרה כן?

הרעיון מאחורי "דקסטר" פשוט מאד: היא עוסקת בשוטר שהוא גם רוצח סדרתי. אלא שעל הקונספט השערורייתי הזה – בהנחה שלא ראיתם אף פרק של "המגן" – מוטלים מייד שני סייגים. קודם כל, דקסטר הוא לא בלש או שוטר-מקוף; הוא איש מז"פ, שמתמחה בניתוח נתזי דם. לא שאני חלילה מזלזל בעבודתם של חוקרי מז"פ, אלא שסוג העבודה של דקסטר מציב אותו בדרך-כלל בשולי החקירה, ורק לעיתים רחוקות הוא מפצח אותה בעצמו.

שנית, דקסטר הוא רוצח סדרתי מאד אנין – הוא מחסל רק פושעים שחמקו מזרועו הקצרה של החוק. כשאך היה עולל הוא אומץ על ידי הארי מורגן, שוטר שמצא אותו המום ומכוסה בדם ליד גופת אימו. אמנם כשאתה בן של שוטר קשה מאד להסתיר ממנו את הנטיות הרצחניות שלך, אבל הארי לימד את דקסטר לשלוט בדחפיו ולהוציא אותם לפועל רק כנגד מי שמגיע לו.

אלכסיס-קרינגטון-קולבי? דקסטר!

אף על פי שגיבור הסדרה הוא איש מז"פ, "דקסטר" היא לא סדרה מוכוונת-טכנולוגיה כמו CSI. אמנם תמונות גרפיות לא חסרות וישנן כמה סצנות שמוקדשות לטכנו-באבל, אבל עיקר העניין ב"דקסטר" אינו בפרטים הטכניים של עבודת-המשטרה. יתר על כן, הרשע המרכזי של העונה הראשונה, ה-“Ice Truck Killer”, נוהג לרוקן את קורבנותיו עד טיפת הדם האחרונה, מתודה שמייתרת משהו את עבודתו של דקסטר וגורמת לו להאמין שהרוצח הזה קורץ לו קריצה מקאברית במיוחד; המאבק שמתפתח ביניהם לאורך העונה הוא מאבק פסיכולוגי מעיקרו, לא בין צייד וניצוד, אלא בין שתי נשמות תאומות.

אז במה בדיוק עוסקת הסדרה? ברמה אחת, היא עוסקת בפרשנות. "דקסטר" היא סדרה סופר-מסוגננת, מהפתיח היפה שלה, דרך הצילום המוקפד ועד הווייס-אובר האפל שמלווה את דקסטר. היא מתרחשת במיאמי, ובעוד הצבעים הזרחניים, הפרועים, של העיר מאפיינים דווקא את הדמויות הנורמטיביות, הן דקסטר והן הנמסיס שלו יוצרים אסתטיקה מוקפדת ונקייה. ההתמחות של דקסטר היא פרשנות של אופני-ההתזה של דם על משטחים, ולכן, במובן מסוים, הוא מתפקד כמבקר אמנות. מצד שני, הוא רוצח, כלומר אמן, שעסוק באופן אובססיבי בשליטה בדם קורבנותיו, משום שאיבוד שליטה עלול לחשוף את סודו. והנה מגיע אותו אייס-טראק קילר, ויוצר אמנות ללא דם – חלקי גוף קפואים ומיובשים, כמו הכריש של דמיאן הרסט. הטכניקה החדשנית מזעזעת את דקסטר, משום שכשוטר/פרשן היא מציגה בפניו אמנות שהוא לא יודע לקרוא, וכרוצח/אמן היא מציעה לו אפשרות של רצח ללא פענוח, אמנות ללא ביקורת.

אבל העניין של "דקסטר" באסתטיקה הוא עמוק יותר. הדיבר הראשון ב"קוד של הארי", הקוד האתי ששומר על שפיותו של דקסטר, הוא הטמעות, וההשתלבות של דקסטר בחברה תלויה ביכולת שלו לצייר מראית-עין. דקסטר, אם תרצו, הוא מומחה באסתטיקה של השייכות. במבט שטחי, האיש הוא סיפור הצלחה כל-אמריקני: הקולגות מעריכים אותו, אחותו הגמלונית – כן, גם לדקסטר הזה יש אחות מעצבנת – שוטרת גם היא, מעריצה אותו, יש לו חברה מקסימה והוא נהדר עם ילדים. אבל מבט בוחן יותר חושף מיד את הפאסאדה: עבודת המז"פ שדקסטר עושה היא עבודה אפורה, והוא סגור רוב הזמן במעבדה, במרחק נוח מעיניים ביקורתיות; את החברה שלו הוא בחר מכיוון שכמוהו היא נכה רגשית, והחרדה שלה מפני מגע גופני חוסכת ממנו את הצורך לפברק תשוקה; הוא אינו מסוגל להיפתח בפני אחותו, שמשוועת לאישורו; ולצערו, האדם היחיד שמבין בחוש מיהו דקסטר האמיתי הוא הסמל דוקס, קולגה שלו, שמבלה את העונה בנסיונות להוכיח שמשהו מסריח אצל המז"פניק.

רצי החצות של דקסטר

דקסטר חי בארון. אבל בניגוד לארון ההומוסקסואלי, הסוד של דקסטר כפול: הסוד המובן מאליו, התחביב הרצחני שלו, הוא בסך הכל עוד ארון שבתוכו מסתתרת אמת מרה הרבה יותר, והיא שדקסטר הוא אדם ריק, תהום פעורה, ושכל המסכות שהוא עוטה, כולל זו של הרוצח הסדרתי, אינן מסתירות דבר מלבד מדבר הציה של הנשמה. או כך לפחות דקסטר משוכנע; למעשה, באשמת הקסם הנערי של מייקל סי. הול, דקסטר הוא הסוציופת הכי מקסים שפגשתם, וככל שהעונה מתקדמת, הוא מתגלה כאדם מצפוני ורגיש יותר מחבריו הנורמליים.

מצד אחד, הניסיון האותנטי של דקסטר להצטייר – זו מילת המפתח – כאדם נורמלי, וקשרי האנוש שהוא יוצר על אף הנכות שלו, הופכים את "דקסטר" לשוות-צפייה. מצד שני, "דקסטר" היא לא סדרה גדולה בדיוק משום שהיא נמנעת מקפיצת-ראש אל תוך הנפש הסוציופתית. ואולי היא עושה בחוכמה. כי מי מבטיח שנגלה שאצלנו, הנורמלים, מסתתר מאחורי התחפושות והחיוכים איזה גרעין פנימי שהוא אנחנו-באמת-ובתמים, ולא, כמו אצל הסוציופת, סתם מנגנון מכני שמחליף מסכה אחת באחרת?

דקסטר, יס סטארז 2, 22:20, ימי רביעי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully