1. "'האזרח בשארה' מנסה לבדוק את מי מייצג חבר הכנסת עזמי בשארה. אולי את השונה שבכולנו, את הדומה שבכולנו, את האזרח שבכולנו" (מתוך פרוספקט נלווה לסרטון עבור עיתונאים המקדימים את יתר הצופים).
2. "סימון ביטון (התסריטאית והבימאית של הדוקומנטרי "האזרח בשארה") מתגוררת בעשרים השנים האחרונות בצרפת. היא יוצרת סרטים דוקומנטריים וכתבות לטלוויזיה הצרפתית. סרטיה הרבים זכו להכרה ולפרסים בפסטיבלים רבים ברחבי העולם" (מתוך הפרוספקט).
אני מרשה לעצמי את פרסום מילות היחצנות המדויקות של "נגה תקשורת" במסגרת כתבה עיתונאית, כיוון שציטוט 2 מסביר את התמיהה שציטוט 1 - המביע באופן מזוקק את העיקרון המארגן של הסרטון - צפוי לעורר בכל מי שכן עשה פה את עשרים השנים האחרונות של חייו. בניגוד לסברתם של יחצנים, ואולי גם אלה שמאז תחילת שנות השמונים מתפאננים בצרפת, החיים - ובמיוחד אלה פה - אינם מזוקקים. ולכן בחיים - ושוב, במיוחד באלה פה - כבר כמעט ואין מקום לאמירות רומנטיות סטייל ציטוט 1. כך שדוקומנטריים על החיים - ושוב (פעם אחרונה), במיוחד על אלה פה - צריכים להימנע כמה שיותר מניסוחים מפולפלים שאין להם דבר עם ההוויה.
סימון יקרה, ב"מצב" הנוכחי לא ניתן להרהר עם צופי ערוץ 8 האם ד"ר עזמי בשארה - ישראלי, ערבי, נוצרי, הומניסט, דמוקרט (על פי הגדרתו) - הוא השונה שבכולנו, הדומה שבכולנו או האזרח שבכולנו. קודם כל צריך לבקש יפה משניים מנבחרי הציבור שלהם שלא לדרוש את "העמדתו מול כיתת יורים" (וזה ציטוט, למי שלא יודע), ולשאול בנימוס את היועץ המשפטי לממשלה שלהם מדוע נפתחו כנגד הד"ר בשארה שתי תביעות משפטיות ואילו בעליהן של המילים הנהדרות מהלכים צחורים מאשמה כביום היוולדם. כך שלצפות מצד צופי טלוויזיה ישראלים (לא צרפתים) לקשב רציני לדיון מעמיק על האזרח הערבי בישראל זה, איך נאמר, באמת קצת מוגזם.
מה שבכל זאת פועל לזכות סרטה של ביטון על ראש סיעת בל"ד עזמי בשארה, הוא שראש סיעת בל"ד הוא עזמי בשארה. כי עזמי בשארה יודע לדבר נפלא. כל כך נפלא, שמה שנשאר בסופן של 50 דקות שבין מערכת בחירות 99' ו-2001 הן המילים המדויקות שמטיח עזמי בשארה במצלמתה של סיטון. ולא רק. גם במצלמות של גדעון לוי, רינה מצליח, יגאל רביד (שזה פשוט תענוג לראות כיצד הוא מלבין את פניו של מגיש החדשות של ערוץ 2), מצלמות ערוץ 33 בכנסת ועוד. אלה הדקות הכי חזקות של הסרט. לא צילומים "מציצניים" מתוך ישיבותיה של בל"ד, לא צילומים "מציצניים" מאחורי הקלעים עם אהר'לה ברנע, ואפילו לא תקריבי שפם תוך כדי נסיעה עימו במכונית. רק הפה של בשארה המפיק מרגליות תוך סניטה בתרגום המעשי של הרעיון הציוני. מצד שני זה משחק לידיה של ביטון - כי לצפות מצופי טלוויזיה ישראלים (לא צרפתים) לקשב רציני לדיון מעמיק על האזרח הערבי בישראל זה, איך נאמר, קצת מוגזם.
ב-99' רץ בשארה לראשות הממשלה והרעיד עליו את האומה כולה. ב-2001 סחף את 85 אחוזים מהערבים בישראל להימנעות מהצבעה והרעיד עליו את האומה כולה. לפני שלושה חודשים תבע באזכרה לאסד בדמשק את המשך המאבק בישראל למען הקוממיות הפלסטינית והרעיד עליו את האומה כולה. בשארה הוא האזרח הערבי מס' 1 של ישראל. ולכן כשאזרח הערבי מס' 1 של ישראל מתראיין אצל יאיר לפיד, האזרח היהודי מס' 1 של ישראל, הוא יודע לענות לו. לפיד, בצדקנות קלסתרית, אומר לו, לבשארה: "אתה יודע, מדינת ישראל היא מדינה יהודית כי זו השליחות שלה. בפעם הראשונה היהודים יכולים להגיד שהם נורא מצטערים, אבל זאת הסיטואציה. באמת שזה לא בהכרח דמוקרטי, בטח שזה יוצר פגמים הומניים, אבל זה המצב". על מילים אלה, הבלתי נתפשות בשערוריותן, עונה בשארה את התשובה היחידה שיכול היה לענות: "זה היה המצב היסטורית, אבל זה לא חייב להימשך כל הזמן". לך תסביר את זה לאנשים.
* הסרט "האזרח בשארה" משודר בערוץ 8 ביום שני, 10 בספטמבר, בשעה 21:35
כולנו יהודים
10.9.2001 / 10:17