פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ג'וקים בראש

      נציגי הקולקטיב באגז אין דה אטיק מגיעים הלילה לברזילי. עידית פרנקל תהיה שם וממליצה שתצטרפו אליה על הרחבה

      ווב 2.0 וברוקן ביט הן שתי מילות באז שמעט הועם זוהרן. האחת, תופעה/אידיאולוגיה אינטרנטית שהצליחה להפוך כבר כמה וכמה סדרי חברה ועולם. השנייה מוכרת ומדוברת בחתך די צר של חובבי מוזיקה איחכוצ'ית, אבל גם כייפית. שתיהן פרצו לתודעה כמעט במקביל ושתיהן מילים נרדפות ל"באגז אין דה אטיק".

      הקרו (צוות? קבוצה? חבורה?) הלונדוני הזה היה תחת הגדרת הרשת החברתית עוד בתקופה שרופרט מרדוק פתח את ההוטמייל הראשון שלו. מייצרים, מפיקים ומדג'ים עם מאתיים אלף שמות ושיתופי פעולה, מרחיבים את ההגדרות המוזיקליות שלהם ביחד ולחוד, שומרים על זהות קהילתית מגובשת מחד, ומגוונת מאידך. מי בהאוס ומי בסול, ומי בברייק-ביט ומי ברגאיי. למעשה, כמעט שלא ניתן להגדיר "ברוקן ביט" מבלי לצאת סאקר של ז'אנרים. זה אולי לגיטימי להזכיר השפעות של Fאנק, דראם אנד בייס, דאב, דיסקו וכל אילו שכבר הוזכרו, אבל זה גם קצת טרחנוני (ג'יילס פיטרסון פעם ראשונה).

      על הנייר הקולקטיב מונה את: אורין "אפרונווט" וולטרס, קיידי טאטהם, קליף סקוט, מארק פורס, מאט לורד, אלכס פונזי, מייקי סטריטון, דאז-אי-קיו, שניגן בסופהביט ב-2003 עם חברי הטובים נדב רביד ואמיר אגוזי - היום "בוטניקה", ופול "סייג'י" דולבי, שינגן איתם הלילה בברזילי.

      כשמדובר בקבוצה כל כך גדולה של אנשים זה מרגיש קצת סזיפי לנסות לעקוב אחרי כל רליס ורמיקס, מה גם שקצב ההפקה שלהם הואט משהו לטובת סיבובי הופעות משותפים וגיגים נפרדים. האמת, פייר. תפוקה ועבודה תמיד היו שם. עכשיו הגיע זמן המרשרשין.

      עוברים בקלות את מבחן הבמה

      חומרים רלוונטיים מבית היוצר נמצאים בקטלוג הלייבל שלהם, BitaSweet Records ומושג בהחלט משביע רצון אפשר לקבל מאסופת הרמיקסים מ-2004 "Got The Bug".
      זו כוללת את כל הארטילריה הכבדה לרבות "Looking for Love" של ויקטור דופלה,"In My Bed" של חביבתנו איימי ווינהאוס ובמיוחד -"Hold It Down" של 4הירו, רמיקס שמאחד את כל הטוב שבחיים כולל טיפול מלא אהבה לחלוצי הביט הלונדוני. גרסת הבונוס לאוסף כוללת גם את הלהיט הכי מסחרי של הבאגז – "בוטי לה לה". חצי המנון בצפון מערב-לונדון וזוכה המקום הראשון בתחרות "2004 World Wide Awards" של ג'יילס פיטרסון (פעם שניה). די בצדק אם מתחשבים ביכולות שלו להרים מועדון וחתונה באותה קלות.

      "בוטי" נלקח גם לאלבום "Back In The Doghouse" הרשמי שלהם מ-2006 , כמעט שנתיים אחרי רגעי השיא שלו. אלבום שבסך הכל לא היה באמת רע, פשוט לא כל כך רלוונטי בזמן שכבר יצא. בלטו מתוכו "Move Aside" , Sounds Like" וקאבר לקלאסיקת הדיסקו "Don’t Stop The Music" , במקור של יארברו אנד פיפלס ( 1980, וכן המקורי שווה פי אלף).

      לא שכל זה משנה, השוס האמיתי של הבאגז ממילא תמיד היה הריליסים הלא בדיוק רשמיים ותודה לאל על הסולסיק. מה שכן, אלבום רשמי הוא סיפתח מכובד לסיבוב הופעות ומאיך שזה נשמע (מסתובבות כמה הקלטות שלהם בלייב) הם עוברים בקלות את מבחן הבמה.

      כולם שמחים

      מה שעוד יותר כן, גם אם האזכור של אותו פיטרסון (כוסאחתק) מרימה גבה או שתיים, כדאי לדעת שהבאגז - כולם - הם תקליטנים שמחים ומכוונני רחבות ובחורות. לראייה, לערב שלהם "קו-אופ" (מלשון קואופרטיב) במועדון ה"פלאסטיק פיפל" עדיין קשה להיכנס. ואם זה לא מספיק אז לח"מ היה העונג לשמוע אותם (בפורמט מצומצם שכלל "רק" שלושה כולל סייג'י) מרימים מסיבה של אלף איש בערב היום השני ב"ביג צ'יל 2005". רמות הטירוף בקהל קפצו בחזקה עם כל השמעה של "בוטי לה לה" ולא השאירו שום ספק בעניין היכולות המסיבתיות של החבר'ה. וזה חבר'ה כמו חבר'ה סי או. איי אל. רק שמח.

      סייג'י כמפיק הפיק ממש עכשיו רליס יפה לרושין מרפי וכדי ג'יי גם אלבום "כלים" בסדרת ה- DJ Tools של "סונאר קולקטיב". הכלים הם בעצם בליפים וברייקים וסאמפלים שמעבירים את האוירה והסאונד של האיש. בואו הערב לשמוע אותו משתמש בכל אלה ועוד. הבחור יודע את העבודה.