מגי (מריאן פיית'פול) היא סבתא חביבה שגרה בעיירה קטנה ליד לונדון. חיי השגרה שלה כוללים טיפוח גינה ומדי פעם משחקי ברידג' עם השכנות. יום אחד מזדעזעת מגי לגלות כי נכדה האהוב זקוק לניתוח דחוף באוסטרליה אחרת חייו יימצאו בסכנה. לבנה טום (קווין בישופ) ולאשתו שרה (סיבון היולט) אין את הכסף הנדרש ומגי מחליטה שהיא צריכה להשיג את הסכום הזה בכל מחיר. אבל מה בדיוק יש לזקנה חביבה להציע בשוק העבודה הדורסני של המאה ה-21?
אחרי מספר ניסיונות למציאת עבודה, שבכולם היא נענית בשלילה, היא מגיעה לבנק כמוצא אחרון אבל גם שם נדחית בקשתה להלוואה. ברוב ייאושה היא הולכת ברחובות הסוהו בלונדון כשלפתע היא נתקלת במודעה "דרושה מארחת" היא רק מתעלמת מכך שמעל למודעה מתנוסס שלט נאון מהבהב שמכריז: "עולם הסקס".
הסיטואציה הטראגית -קומית הזו נמשכת בפגישתה עם מנהל המועדון מיקי (מיקי מניולוביץ' הנפלא, שחקנו הקבוע של קוסטריצה) שאומר לה: "את זקנה מדי מכדי להיות זונה, אבל הידיים שלך ממש חלקות". מפה לשם, מחליט מיקי שהוא מצא כישרון חדש עבור מתקן חדש שהוא מריץ במועדון. הרעיון הוא פשוט: מצד אחד יושבת מגי בחלוק העבודה הפרחוני שלה עם ידיים משומנות ומהצד השני עומד גבר חרמן המחכה ל"הרפייה". הדבר היחיד שמפריד ביניהם הוא קיר דק עם חור ואת השאר אתם בטח כבר יכולים לדמיין בעצמכם. אחרי הנחייה קצרה מזונה עמיתה, מפליאה מגי ללמוד את רזי היד. היא הופכת לשם דבר במועדון של מיקי ותוך זמן קצר משתרך תור ארוך מאחורי חדרה. מיקי מחליט שזה דורש צעד שיווקי אגרסיבי ומחליט לתת לה שם במה "אירינה פאלם". והנה לכם- תחילתה של אגדה נוספת בתעשיית המין המפוקפקת.
לא מאיימים על יונה
סרטו השני של סם גרברסקי, במאי גרמני שחי בבלגיה, זכה להצלחה לא רעה בפסטיבל הקולנוע בברלין השנה וקיבל הרבה תשומת לב בעיקר בגלל הליהוק המקורי של מריאן פיית'פול, בוגרת מיק ג'אגר ורוקרית לשעבר, לתפקיד סותר טיייפקאסט של אישה אפורה וקשת יום. אבל הליהוק הזה, כמו גם הסרט כולו סובל משטחיות מקוממת שהופכת את "אירינה פאלם" לסוג של גימיק מוגבל. במלים אחרות, "לילות בוגי" זה לא.
וההשוואה הזו מתבקשת, מפני שתעשיית המין, על הניצול והעליבות שלה יכולה להיות (כפי שהוכיח פול תומס אנדרסון בסרטו הנפלא) נושא למחקר דמויות מרתק. מה מניע גבר או אישה לשקוע בעולם האפל של התעשייה הזו? והאם הוא/היא יכולים לצאת ממנו, לאחר שנתפסו במלכודת? למרבה הצער נדמה כי השאלות המרתקות האלה לא ממש הטרידו את גרברסקי שהיה בטוח שיש לו שפן אטרקטיבי במיוחד בכובע: מריאן פיית'פול, בחלוק פרחוני, מעניקה שירותי מין בתוך חדרון עלוב.
גרברסקי גם חסר את האמפתיה הבסיסית והיכולת לחדור לעולמן הנפשי של דמויותיו; הוא לא מצליח לגרום לנו להבין את עולמה הפנימי של אישה מבוגרת שמבחינת סביבתה היא פשוט מיותרת, ולהזדהות עם הצורך האנושי הבסיסי שלה למצוא אהבה. הפתרון העלילתי שמציע הסרט בסופו (ורק נגלה כי הוא קשור בבעל המועדון שמגלה פתאום עניין באישה מבוגרת מסוימת) הוא לא פחות ממגוחך ובכלל יש תחושה כי "אירינה פאלם", שסובל גם מקצב איטי במיוחד, פשוט לא מצדיק את יריעת ה"פיצ'ר" שלו.
ואולי כל אלה קשורים לבעיה הבסיסית; בסופו של דבר גרברסקי לא השכיל לפתח את הסיטואציה הדרמטית שיצר לכדי סיפור של ממש וכך מעבר לנתוני הפתיחה שלו לא מצליח "אירינה פאלם", לצבור עומק דרמטי או עלילתי. גם משחקה החד גוני של פיית'פול לא עוזר בפתרון הבעיה, אבל גרוע מכך; את הונו הכושל מנסה "אירינה פאלם" לצבור על גבי "נכס" רגיש במיוחד - תעשיית המין וניצול האנשים המתרחש בתוכה. אז נכון, יש משהו משעשע ברעיון הדרמטי שאומר: "בואו נזרוק זקנה בלה אל תוך מועדון סקס מפוקפק בלונדון ונראה מה ייצא" אבל אתם יודעים מה? אותי זה פשוט לא מצחיק.