תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

אחרי הכל, אתה לא פה בשביל אף אחד מהם. אחרי הכל, זה בסופו של דבר אדם עם מבט מצועף. מבט מצועף של אדם עם צעיף. מצועף סביב צווארו. אתה מה שהם חושבים שאתה מייצג, אבל אתה כבר תפרק אותם לגורמים ותהיה כמה צעדים קדימה. הצבעה על איש עם מבט מצועף היא אבודה מראש, אבל בכל זאת, אתה תיתן להם להמשיך. זה לא שלך, מה שיש להם עליך. אבל מה עם לואיז? באמת, מה עם לואיז והמאהב שלה?

לואיז והמאהב שלה, וכל השאר, הם במבט המצועף שלך. זאת אומרת, אתה מסתכל אל המצלמה עם השיער הזה שלך שנראה כאילו התעוררת עכשיו (זה תמיד נראה כאילו התעוררת רק הרגע, אחרי הכל, ההתעוררות עצמה גם היא מצועפת), עם מעיל חום וצעיף משובץ, מבטך כמו לא מבין מה מתרחש, הרי לואיז, וג'ואנה, ומארי, וחמשת המאמינים וכל השאר בראשך. זאת אומרת, אתה מסתכל אל המצלמה, אבל חושב על דברים אחרים. כמעט תמיד אתה חושב על דברים אחרים. מצועף, אפילו מעצמך אתה מצועף, וזה די מצחיק, כי התמונה החטופה שלך יכולה להיות גם פפרצי אם תסתכל עליה במבט עכשווי; בשניהם, גם בתמונה מתוכננת וגם במצב חטוף הנכפה עליך, אתה עם אותו מבט. זה הצחיק אותך כשהיית אז מול עדר הצלמים האלה ומישהו מהם ביקש ממך לביים תמונה שלך. הוא ביקש שתשים ידית אחת ממשקפי השמש בפה. לא הבנת, זאת אומרת, הבנת, אבל פשוט הדגמת לו איך הוא רוצה שתעשה את זה, והפשוט כבר הגחיך את עצמו, אותו. "ככה?" אמרת לו והדגמת את מה שרצה. הנה, שיהיה. הצלם היה מרוצה, אבל מה הוא יודע. זה עובד על הדבר הזה. זה עובד גם כאן.

מבט מצועף, צעיף מצועף, טשטוש תמונתי. לא ברור.

בדרך כלל מחכים שתגיד משהו, אתה הרי נושא הבשורה בשבילם, אבל אתה לא כל כך מבין איזו. אנשים שתוקעים מבט כזה במצלמה הם לא באמת רוצים להגיד משהו; הדברים פשוט יוצאים להם, הם רוצים לתמרן בין מחשבותיהם המצועפות גם הן. וזהו. והאחרים? האחרים עושים לך אווירון לפה של עצמך עם מחשבתם שלהם, כזאת שהם חושבים שהיא מחשבה שלך, מחשבה שהם אומרים לך שהיא שלך ומה אתה יכול לעשות? באמת, מה אתה כבר יכול לעשות, הם כמעט קושרים אותה עם צעיף עליך. מוטב שילכו לדרכם ואתה לדרכך.

מוטב, אם כן, שיחכו לדרכם שתאסוף אותם וזהו. אבל רגע, מה עם לואיז? באמת, מה עם לואיז והמאהב שלה? ובאמת, איפה את הלילה מארי המתוקה, האבסולוטית? מארי האבסולוטית, תרשום את זה.

תגיד לאמא שלך לא לדאוג, כי גם אני חבר שלך. זאת אומרת, כולם אומרים לך שהם חברים שלך, אבל אף אחד לא חבר של זרם התודעה שלך. הוא מטרים קדימה, זרם התודעה שלך. מנסה להשיג את עצמו. לפעמים אתה עושה דווקא, אבל אתה מניח לזה. מדי פעם אתה מניח לזה. אנשים שמציעים לך חברות מיד מבוטלים על ידי עצמם כי הם לא מבינים את הצעד הבא שלך; הם יציעו לך שוב הצעת חברות, אבל אתה כבר כמעט בז להם, כי אתה כבר עברת הלאה. אתה מניח לזה. אתה תניח לזה. אתה מסתכל עליהם במבט מצועף, מי שהיה חבר שלך והפסיק, ממילא אחרי זה יקבל אותך באחר שלך, אבל שוב ייפול; חברים של מקרו זה כאלה שניתקו מבט במיקרו.

אתה תקוע שוב עם הממפיס בלוז הזה. מנסה להתניע.

בלונד און בלונד, בלאק און בלאק, פולק און פולק, בלוז און בלוז, קאנטרי און קאנטרי, גיבור און גיבור, מייצג און מייצג, מיוצג און מיוצג, רוק אנד רול און רוק אנד רול, רוברט און רוברט, אלן און אלן, צימרמן און צימרמן, דילן און דילן, בוב און בלונד, בלונד און בוב, בוב און בוב.

*היי בנאדם, באיזו שפה יעשו לך שילוב של מבט מצועף בתמונה עם צעיף? תרשום את זה.

Bob Dylan, Blonde on Blonde, 1966