פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עולם הזוהר

      יש הרבה אמנים שמגיע להם רחוב על שמם, למרות שהיו זבל של בני אדם. זוהר ארגוב הוא אחד מהם. שרון קנטור עונה לניב הדס

      ניב היקר

      מרגע שקראתי את טורך מאיר העיניים בענין רחוב ארגוב בראשל"צ, עלה בראשי ג'יימס בראון. בראון, מלך לא קטן בפני עצמו, ישב לא פעם ולא פעמיים בתא קטן ומעופש בגין הכאת אשתו. אמנם זה לא אונס – אך זה לא פחות גרוע: בכל זאת, אשתך זה בחורה שאתה מכיר, ולעתים מזומנות היא גם אם ילדיך או לפחות חלק מהם. חוץ מזה הואשם בראון מספר פעמים בתקיפות אלימות שונות, חלקן אף משונות.

      הלכתי ופתחתי את וויקיפדיה, חברתו הטובה ביותר של החנדג', ומצאתי כי בעיר הולדתו של בראון - אוגוסטה, ג'ורג'יה - נחנכו, בקטע מסוים של רחוב 9, "שדרות ג'יימס בראון". פסל ברונזה בגודל טבעי של איש ה-soul הוצב בעיר (אמנם רק שנה אחרי שהושלם, עקב אחת התביעות שעמדו נגדו). בעיר אחרת בקולורדו, ממש מעל נהר הימפה, ניצב גשר על שמו. חוסר הנחת היחיד שעורר השם, בקרב קבוצת חוואים מהאזור, הייתה בגלל הוויתור על שמו ההיסטורי הקודם של הגשר, ולא בגלל ה"דומסטיק אפרז" (domestic affairs) של מיסטר אפרו.

      ישראל במצב בעייתי: מצד אחד אנחנו מנקים את האורוות, מצד שני הסוסים לא מפסיקים לחרבן. העמדה הטוענת שאין להנציח אנס מורשע, ולא משנה כמה יפה הוא מסלסל על הבמה, היא עמדה חשובה בעיקר בזמנים בהם אנחנו מנסים למנוע מאחד משה קצב לזכות בפנסיה של חצי מליון ¤ לשנה, לא כולל לשכה. אבל זמר, ככה נראה לי, הוא לא נשיא וגם לא חבר כנסת שהייצוגיות ו"מתן הדוגמא" היא חלק מתפקידם הרשמי. בהכללה, אמן אינו מבקש לייצג דבר חוץ מאשר את הכאב של עצמו והגרוב של כולם וכדי להכיל את כל זה לעתים נדרשת אישיות גבולית.

      יש הרבה אנשים שמגיע או יגיע להם רחוב או כיכר או לפחות אי תנועה, על אף האנשים שהיו או עודם: משמוליק קראוס, יבדל לחיים ארוכים כאן אצלנו, ועד בוב מארלי ורומן פולנסקי אצלם – כולם מחוננים מהכיתה הטיפולית שהורשעו רשמית על ידי החוק. ומה עם כל אלו שסתם היו חרא של בני אדם? גאונים על הניר אבל טינופת סאדיסטית חסרת בושה ומוסר בחייהם? יש לנו כמה וכמה משוררים ומנהיגים כאלו, לחלקם כבר יש דרך או סמטה. ההנצחה, כמו גם ההערצה המקצועית, לעתים אין לה דבר עם האדם אלא רק עם פועלו.

      הרי איננו רוצים לחשוב שכל המספידים את בראון מעל דפדפן זה ממש תומכים באופן כזה או אחר בהענקת נוגרה לבנות זוגן. נושא אחר שממש לא כדאי להיכנס אליו הוא בכירים בעלי עמדות פוליטיות הפוגעות באחדים מאזרחי המדינה המונצחים כאן יפה-יפה. מישהו אמר גשר גנדי?

      יתכן, שוב, שאין דינה של ישראל של 2007 כדינה של מדינה נורמלית (לקרוא לאמריקה נורמלית זה באמת מגוחך, אבל זו הנחת עבודה) יתכן שאנחנו, לפחות כרגע, צריכים להחמיר יותר בענייני מוסר והנצחה. אבל ככלל זו עמדה בעייתית. אולי דווקא יש לקרוא רחוב על שמו של זוהר ארגוב, וכשאמא של דני הולכת עם דני ברחוב ודני שואל "מי זה זוהר ארגוב?" היא צריכה לענות לו: "היה זמר מפורסם, נהדר. אבל איש לא כל כך טוב". וכשדני ישאל "אם הוא איש לא טוב למה יש על שמו רחוב?" אמא תצטרך להסביר לו שלפעמים גם אנשים לא טובים עושים דברים טובים וחשובים בשביל הרבה אנשים אחרים, כמו שלפעמים אנשים טובים ממש גומרים את החיים שלהם בלי טיפה של תהילה, "הנה תראה את אבא שלך". וכשדני יגדל הוא יוריד לעצמו שירים של זוהר לאיי-פון וגם יקרא עליו בוויקיפדיה ויגיע למסקנות שלו לבד, או יותר נכון בדד.

      שרון קנטור