וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מי שממיין לא מזיין

אלון עוזיאל

29.7.2007 / 10:38

חום יולי-אוגוסט היה כבד מאוד על אלון עוזיאל, שמצא את עצמו בלי מוזיקה חדשה. במקום, הוא החליט לאוורר את הדסקטופ

השלב הזה בשנה תמיד יבש מבחינה מוזיקלית. הפעם, אני לא מאשים את השנה המשעממת הזו (וכדאי שמישהו ייתן פעם את הדעת למה הנושא של "האם השנה הזו טובה או לא טובה?" הוא משתנה קבוע בכל ביקורת כמעט); מאז ומעולם יולי-אוגוסט היו החודשים המתים של חברות התקליטים, ולמרות שיש לכך שלל הסברים (השקט שלפני תקופת החגים, כולם בחופשות ולא צמודים לסטריאו הביתי ועוד כל מני שטויות שקשה לי להבין) אני רוצה מוזיקה חדשה. אחרת, קשה להתעורר בבוקר.

לכן, רגע לפני שיוצאים אלבומים חדשים לדוונדרה בנהארט, קאריבו וקנייה ווסט, התקופה הזו מוקדשת לריליסים קטנים יותר; אלו שמכילים מספר שירים חד ספרתי, או שיצאו משמות ממש לא ידועים. ונכון, כל השנה צריך להתייחס אל אלו – אך לפעמים, בין כל האלבומים של הביג שוטס, מפספסים לא מעט רגעים יפים בגלל אנונימיות. ניסיתי למצוא לכם כמה כאלו.

Resplendent/Downey - Respondent EP

הכי שווה זה לקבל דברים בחינם, ואת האי-פי הקצרצר הזה, תוכלו להוריד במלואו באופן חוקי לגמרי. אפילו את העטיפה תקבלו בתוך הזיפ. מדובר בעיבודים חדשים, בעיקר מבחינת עריכה ומיקסינג, שעשה מייק דאוני לשלושה קטעים של מייקל "רספלנדנט" לנזי. מכיוון שסביר להניח שלא שמעתם על אף אחד מהשמות הנ"ל, מה שבעצם תחשפו אליו הוא אי-פי מקסים עם אלקטרוניקה פופית למדי, שלוותה דבר או שניים מ-“Kid A” ועוד איזה שישים אפקטים מהפוסטל סרוויס. אם זה לא מספיק לכם, הטקסטים ממש נוגעים ללב, וכוללים שורות כמו "אנשים כמוני מתים / אך בכל זאת / אני בסדר". נסו, זה לא יעלה לכם שקל.

Los Campesinos! - Sticking Fingers Into Sockets

חייבים לתת לפיטצ'פורק את הקרדיט על גילוי להקת האינדי-פופ הכי כיפית של החודשים האחרונים – הם זרקו עלינו אפשרות להוריד כמעט כל אחד מהסינגלים המתוקים להחריד הללו, ועכשיו כשהאי-פי יצא באופן רשמי, חלקנו כבר מכירים את הכל בעל פה. אלו שלא, בטוח יתאכזבו שכל הפאן הזה נגמר אחרי בערך 16 דקות – שזה דרך אגב, הזמן שלוקח לקרוא את שמות השירים המבריקים שלהם (כמו למשל “We Throw Parties, You Throw Knives”). לוס קאמפסינוס! התחילו את דרכם בהפצה אינטרנטית עצמאית, והגיעו לאוזניו של דיוויד ניופלד מברוקן סושייל סין, שהחליט להפיק אותם. התוצאה כאמור היא מקפיצה, אנרגטית וחיובית, ולעיתים נדמה שבאה רק בכדי למלא את החלל שהאלבום החדש של Architecture in Helsinki הולך להשאיר לאחר שייצא (האזנות אינטרנטיות לחלקים ממנו השאירו אותי עם בחילה).

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

Lil Wayne - Da Drought 3

קשה להתייחס אל אלבום כפול של כוכב בסדר גודל של ליל וויין כעל ריליס קטן. אבל בואו נודה בזה – מועמד לגראמי או לא, רב עם ג'יי-זי או השלים איתו – זה לא משנה בכלל, הייצור הדרומי עם הרסטות תמיד ייחשב כאנדרדוג. הוא יותר מדי גטו. מחוץ מזה, כמו ריליסים רבים של ליל' וויין, גם “Da Drought 3” הוא ספק רשמי-ספק-בוטלג-ספק-מיקסטייפ, ולמרות שלא הכל בו נוצץ או מצדיק את הבלינג בלינג שלצאוורו של ליל' ווין, יש בו לא מעט להיטי רחבות דרומיים ומטונפים – “King Kong” למשל, הוא לגמרי ה-“Hustlin’” של 2007.

אה, ואיך שכחתי להגיד? מדובר באלבום שמחולק לגמרי חינם לכל ההומבוייז – אתם לא מתבקשים לשלם עליו, אבל להפעיל תוכנת ביטורנט אתם חייבים לדעת. מעניין אם מלמדים את זה בגטו, קצת לפני השיעור הראשון של "איך למכור סמים ללבנים עם עניבות".

XXL - Spicchiology

בין אלבום לאלבום, Xiu Xiu מוציאים מיליון דברים. שיתופי פעולה, אי-פיז, סינגלים, קאברים ופרויקטים צדדיים. בדרך כלל, מדובר בריליסים שלבטן קשה לעכל – מרעשים צורמים ועד צווחות חסרות הסבר. באלבומים הרגילים שיו שיו נרגעים יחסית, מנפחים את שכבת הפופ ומבליטים את האסתטיקה שברעש שלהם. בשיתופי הפעולה שלהם עם Larsen, הרכב הפוסט-רוק האיטלקי, אנחנו מקבלים משהו שונה לגמרי – לא סתם נויז מקושט ולא פופ מלוכלך, וגם הריליס החדש של השניים, תחת השם XXL, מפרק את הקומוניקטיביות של “The Air Force” המופתי משנה שעברה, ולא מפלרטט עם המקדחה החשמלית. מדובר ביצירה עדינה, אפלה ובכלל לא מנופחת, שמציגה אנשים מפורקים ומתוסכלים. אותי אישית זה מנחם, אבל אנשים אחרים יכולים גם להזיל דמעה. חלשים שכמותם.

My Little Airport - Zoo Is Sad, People Are Cruel

אין דבר שיכול להסביר את המושג באבל-גאם-פופ יותר טוב משיר אחד בודד של My Little Airport. מדובר בלהקה של שתי בחורות קטנטנות מהונג קונג, שלמדו ביחד בקולג', אך מה שנשמע כמו חומר מדהים לסרט פורנו הוא בעצם בסיס ליצירה מוזיקלית נאיבית וייחודית. הן שרות באנגלית עם מבטא חמוד, אוהבות לערבב אווירה פיפטיזית עם צלילי קאסיו ויכולות לפלרטט קצת עם שוגייז ו-Pאנק, למרות שהנשמה שלהן היא עמוק ב-Twee. עד היום יצאו להן שני אלבומים בהונג קונג, והן נחשבות להצלחה מקומית.

“Zoo Is Sad, People Are Cruel” הוא אוסף חדש, שמכיל את הרגעים הטובים של שני האלבומים הקודמים, בתוספת של שני קטעים חדשים. בגלל שרובנו לא חזקים בסצנה של הונג קונג, אני מניח שזה ירגיש לעולם כולו כאלבום חדש ומבטיח. טוב, אולי לא לכולו, אבל תראו לי חובב אינדי אחד שלא מזיע מהתרגשות שהוא שומע את המוזיקה שהוא אוהב יוצאת מגרונם של מלוכסני עניים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully