להקת ביקיני

אני מודה שבפעם הראשונה שצפיתי ב"מה, כבר צהריים?" נעתי באי נוחות בכסא שלי; בתוכנית השנייה כבר התמכרתי. אל תתבלבלו - גם אני לא מוצאת שום פן חיובי בביזוי והשפלת נשים (או גברים), רק שאני פשוט לא רואה את מוטיב ההשפלה ב"מה, כבר צהריים?", או לפחות חושבת שמי שחווה אותה כהשפלה, בוחר לראות זאת ככה.

אין שום אספקט ב"מה, כבר צהריים?", שאמור לגרום לצופים להבין שנשים הן נחותות יותר – להיפך – התוכנית מוכיחה שגם נשים יודעות להצחיק, שנשים לא תמיד צריכות את אלי ומריאנו, או קיציס כדי לייצר בדיחה עם פאנץ', וכן, אנחנו - נשים וגברים כאחד - מעדיפים לבהות בכוסיות, וזה משהו שכבר באמת לא צריך להתנצל עליו.

"מה, כבר צהריים?" היא תכנית סאטירית, והיא מצליחה להיות כזו, גם אם היא לא גורמת לצופים לפלאשבקים מ"החמישייה הקאמרית", או "ניקוי ראש". ראיון עם יו"ר ארגון זכויות הגבר, ממנו הוא יוצא הטיפוס הכי נאלח שיש – זה סאטירה, ואפילו אחת פמיניסיטית; ראיון בן משפט אחד שיורה "אז את אתיופית?" ושתיקה מתמשכת לאחריו – זה סאטירה, ואפילו אחת חברתית; כשהתשובה לשאלה "מי היה הנשיא לפני פרס?" היא "בני סלע" – זו סאטירה, מכל הבחינות, ואותי זה מצחיק, גם אם היא מוגשת בבלונד וביקיני.

יש משהו צורם בנשים שמטיפות לנשים אחרות על הצורה שבה הן מתנהלות. ביקורת דוגמת "אתן יוצאות מושפלות, אתן לא יודעות מה טוב בשבילכן - אני כן יודעת", היא פטרונות נשית מהסוג הגרוע ביותר. אם הגברת בוורוד רוצה להמשיך לשיר הוראות שימוש של סבון נוזלי – שתלך על זה; אם מישל לורי מחפשת קוביית פרסום נוספת ופרנסה – למה לא? למה לצחוק על מנת המשכל או בעיות הדיקציה שלה? היא הרי לא מתיימרת להחליף את גדי סוקניק לצד יונית לוי; היא כן מצליחה שלא לקחת את עצמה ברצינות (תכונה מוערכת ונדירה), והיא אפילו טובה בזה.

בידור נועד לאנשים שיודעים להבחין בין עיקר לטפל ובעיקר לכאלה שלא ממהרים להילחץ מכל מחשוף וצל של טוסיק ולחשוב מה זה אומר ברמת המיקרוקוסמוס. בידור מיועד לאנשים עם ערכים ופרופורציות שלא חושבים ש"בגלל דברים כאלה אונסים בחורות" (טוקבק נפוץ ואדיוטי). "מה, כבר צהריים?" עושה את זה בכמעט-הפוך-על-הפוך: אתם חושבים שדוגמניות הן מטומטמות? התוכנית לא תוכיח את ההפך, אבל תתרום סאבטקסט, שהוא מה שחשוב באמת. אם לא ניחנתם באינטליגנציה להבחין באותו מסר חצי סמוי, או שאתם באמת בני 14 שנעזרים בצפייה להשחתת הזרע שלכם – מילא, ואם הצלחתם להבין – בטח צחקתם.