היהודים

שאלתם פעם את עצמכם מה היה קורה אילו במשך 30 שנה הייתם מאזינים לשלמה ארצי וריטה בלבד, ובשנים האחרונות מוסיפים גם קצת הראל סקעת, לגיוון? כמה טוב להיווכח שזו איננה המציאות, ושבפועל השוק מוצף במגוון מוזיקלי, וכל אחד יכול לבחור לו את השלמה ארצי וריטה הפרטיים שלו. אבל המצב הזה קיים בחברה החרדית. שוק המוזיקה החסידית מוצף אף הוא, בדיוק כמו שוק המוזיקה הישראלית, במאות זמרים (גברים בלבד) המוציאים אלבומים רבים, מופיעים בארץ ובחו"ל וגוררים מעריצים נאמנים. אבל גם במוזיקה החסידית, יש מי ששולט בכיפה. האמנים האלו הם מרדכי בן דוד (שלמה ארצי), אברהם פריד (ריטה) ויעקב שוואקי (הראל סקעת).

קשה לומר ששלושת הכוכבים שינו ופיתחו את סגנונם במהלך השנים. מהרגע שעלו על גל הפופ הם המשיכו לרכב עליו עד היום, ומה שנחשב לפורץ דרך במוזיקה החסידית לפני 30 שנה, ממשיך לככב גם בתקליטי המוזיקה החסידית של שנות האלפיים. חלק מחוסר הגיוון וההתפתחות נובע מהעובדה שאפילו את אנשי המקצוע, כגון מלחינים ומפיקים, הם חולקים ביניהם במשותף. שמות כמו משה לאופר ומשה (מונה) רוזנבלום חוזרים ועולים באלבומים רבים, וכך גם שמות השירים: "ירושלים", "משיח", "שבת", "עוד ישמע" ועוד.

יש להניח שהניסיון להיצמד לנוסחה שכבר הוכיחה את עצמה הוא מודע, שהרי סוס מנצח לא מחליפים, וכל עוד הקהל לא מתלונן אלא דורש שוב ושוב את אותו המוצר – אין באמת סיבה לא להיענות לו. השאלה הנשאלת היא, כמובן, עד כמה ניתן ללעוס ולמחזר את אותו הדבר ועדיין לקרוא לו אמנות מקורית? סביר להניח שהתשובה איננה חד משמעית, אך ניתן לשער שבעלי אוזן ביקורתית יתקשו לשייך את רוב שירי הז'אנר החסידי להגדרה של מוזיקה מורכבת ואיכותית.

ההתפתחות המוזיקלית של הז'אנר החסידי בשנים האחרונות היא בעיקר טכנית. אפשר לומר שכל טרנד מוזיקלי שפושה בעולם מגיע בשלב כלשהוא גם לעולם עם הכיפה, אך באיחור אופנתי. כמעט בכל אלבום, אגב, יופיע שיר בן יותר משבע דקות: באלו ניתן לכאורה להבחין בהתפתחות מוזיקלית כלשהי, בין תחילתו לסופו; אך גם אלו נראים יותר כמו ניסיון להיצמד שוב לנוסחה מוגדרת ופחות כאמירה אמנותית מוזיקלית. כך גם העובדה שבאלבומים רבים מופיע גם שיר אחד עם מילים מקוריות באנגלית.

אמנם מקובל לחשוב שתעשיית המוזיקה נמצאת במשבר, שקשה למכור דיסקים ולמלא אולמות, שהמחזור המוזיקלי בשיאו – אבל לא כך אצל שלושת הגדולים. הלו"ז שלהם עמוס בהופעות וחתונות, האצטדיונים מלאים עשרות אלפי צופים (בהפרדה מוחלטת בין נשים לגברים כמובן), הדיסקים זורמים כמים, שיתופי הפעולה ביניהם רק מוסיפים מניות, והמעריצות? יש אלפים מהן, אבל הן הרבה יותר נוחות מאלו של סקעת: לא מטרידות את האמהות בשיחות טלפון, לא מחכות מתחת לבית, לא דורשות תמונה בסוף מופע מתיש, וכמובן, לא זורקות פרטי לבוש אינטימיים לבמה.

או: המלך הראשון הבלתי מעורער של הזמר החסידי

שמו המלא הוא מרדכי בן דוד ורדיגר - התוספת "בן דוד" באה כדי לשייך אותו ישירות לאביו דוד ורדיגר, שבזכותו קמה שושלת ורדיגר המוזיקלית. האב היה חזן מפורסם וכיאה לשושלת מכובדת, גם נכדו יידל ורדיגר, בנו של מרדכי, ממשיך במסורת ומכהן אף הוא כזמר מן המניין.

מרדכי בן דוד עצמו היה הראשון שפרץ את גבולות המוזיקה החסידית המקובלת וניגוניה המסורתיים, ואימץ לעצמו את סגנון הפופ שלא היה מקובל עד אז במגזר החרדי/חסידי.
המוזיקה הפכה לקופצנית ומרקידה יותר ויש אפילו מי שהשווה אותו ל"מייקל ג'קסון החסידי". זוכרים את הלהיט "משיח משיח משיח" שהדי. ג'י השמיע בחתונה של אחותכם כדי להתחנף לדודים הדתיים של אח של סבתא שלכם? אז דעו ש- M.B.D ביקר בחתונה שלכם, והוא זכה לכינוי המקוצר הזה, המופיע כלוגו על אלבומיו, הרבה לפני שמרינה מקסימיליאן בלומין הפכה ל- מ.מ.ב.

הנטייה להפוך שירים ללהיטים מקפיצים יצרה לעיתים מצב בו הטקסטים עסקו בחורבן נורא ורגעי שפל בהיסטוריה היהודית, בעוד הלחן יכל בקלות לככב במועדון דיסקו אייטיזי. כך לדוגמא נוצר החיבור המופלא בין המילים "צרות קשות ממש נורא, מיליונים בשואה" (מתוך השיר "ירושלים") והלחן המרקיד שלו. רוב השירים הם למעשה טקסטים מן המקורות בלחנים מקוריים, של מיטב מלחיני המוזיקה החסידית - וההפקה מושקעת ורצינית. לעיתים MBD מלווה על ידי מקהלת גברים שלמה ותזמורות גדולות, ובחלק מהשירים הוא שר באנגלית (שפת האם שלו; הוא גם מתגורר בארצות הברית).

MBD הוא אביהם של לפחות 30 אלבומים רשמיים ועוד מספר לא ידוע של בלתי רשמיים, ואחראי על להיטים ושירי נשמה רבים. בין אלבומיו המוצלחים ביותר ניתן למצוא את "תמיד בשמחה" שיצא בשנות ה-90, בשיא הקריירה של בן דוד, "מאמינים בני מאמינים" עם שיר הנושא שתפס חזק מאוד כהמנון בכל אירוע דתי בשנים האחרונות, ו-"מרדכי בן דוד שר...".

או: המלך השני הבלתי מעורער של הזמר החסידי

אברהם שבתאי הכהן פרידמן משתייך לחסידות חב"ד ומתגורר אף הוא בארה"ב. מיקומו, כ"מלך השני" של המוזיקה החסידית, הוא רק בשל גילו הצעיר (יחסית) והעובדה שהתחיל את קריירת השירה שלו מאוחר יותר ממרדכי בן דוד, אך רבים יטענו שהוא כבר עקף אותו מזמן בסיבוב. מי שציפה ליריבות מחנות סטייל ירדנה ארזי-עפרה חזה - נכון לאכזבה עמוקה. למעשה, השניים מובילים יחד את השוק, והצלחתו של אחד לא פגמה מעולם בהצלחתו של השני, על אף הסגנון הדומה והקהל הזהה. אין ביניהם כל יריבות והם משתפים פעולה פעמים רבות במופעי התרמה ענקיים שעורכים גבירי המגזר. בתקליטו הראשון של פריד אף שימש MBD כאב רוחני ועוזר מפיק.

את הקריירה שלו התחיל אברהם פריד כילד במקהלת ילדי חב"ד ובאחת ההופעות גילה אותו מפיק חרדי. הוא הפך לזמר ידוע רק מאלבומו השלישי, כשההפקה שלו השתפרה לאין ערוך. שיריו הפכו בין לילה ללהיטים (ביניהם "תניא", "אדרבא", "לבנימין", "שטר התנאים", "אל-ההודאות", "וזכינו" ועוד) ,שמאופיינים בקולו הנקי והגבוה, ושירת הנשמה שלו בעגה האשכנזית.

מהר מאוד היה ברור שפריד הולך בדרכו של MBD, וגם הוא אימץ לו את סגנון הפופ כז'אנר מוביל ביצירתו. גם אצלו ההפקה מלוטשת, תזמורתית מאוד ותכני השירים נצמדים לרוב למקורות ולעיסוק בענייני שבת, גאולה ומשיח, אמונה ובורא עולם. הוא עובד באופן קבוע עם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה וקצב הוצאת האלבומים שלו מכובד ביותר, ועומד אף הוא על כ-30 בפחות מ-30 שנה. בין אלבומיו הנמכרים ביותר נמצאים "שטר התנאים", "ברכה והצלחה" רווי הלהיטים, "חזק", "אדרבא" ו-"עלה קטן".

פריד משלב בשירתו עברית, אנגלית ויידיש ומופיע ברחבי תבל. על אף שכאמור, לא ניתן לומר בוודאות מי מבין פריד ובן דוד הוא הכוכב הראשי, ידוע שפריד זוכה לגילויי הערצה רבים בכל העולם. פעמים רבות אנשים מופתעים לראות שהוא איש צנום ורזה, משום שקולו אינו מסגיר את חיצוניותו.

או: יורש העצר העתידי

יעקב שוואקי, או הראל סקעת לצורך העניין - הוא אותו כוכב עולה, בעל הקול המצוין, שמשתמש בנוסחאות המוצלחות של אבותיו הרוחניים ולא ממש מוסיף או גורע דבר מהז'אנר הוותיק הקיים. כל זאת לא הפריע לאלפי מעריצים להכתיר אותו כיורשם של שני ענקי הזמר. שוואקי הוא הראשון שניפץ את מונופול השליטה של פריד ובן דוד וסימן לאמנים חדשים וצעירים שאין סיבה לפחד לשחק במגרש של הגדולים. הוא אמנם עוד לא גדול ומיתולוגי כמותם, אבל נמצא בדרך הנכונה לכבוש את הפסגה עם השלאגרים "רחם" ו"מהרה" מאלבומו הראשון, "אם אשכחך" מאלבומו "ידיד" ועם הופעות בכל רחבי העולם ואלבום הופעה בפריז.

בשונה משני הראשונים, שוואקי דווקא נולד בירושלים אך עבר עם משפחתו כבר בצעירותו לארצות הברית. הוא הצטרף למקהלת הילדים "פרחי מיאמי" ובלט בקולו הנעים. כשהחל בקריירת הסולו הוא סומן מהר מאוד כהצלחה גדולה. סגנונו המוזיקלי, שכה דומה לזה של פריד בשירתו האשכנזית, הובילו אותו היישר לקהל מעריצים שקיבל בזרועות פתוחות עוד זמר שמגיש להם את אותו מוצר אליו הם כל כך רגילים. אפילו עטיפות האלבומים נצמדות למקור, שלא לומר – מעתיקות אותו. ההצלחה הגדולה הניבה עד כה כ-7 אלבומים בחמש שנים, כשהידועים ביותר הם "שוואקי 1 ו-2" ו- "ידיד" אך יש להניח שהיד עוד נטויה.