ראקר חיי

"אוקיי תלמידים בואו נעבור על המילים של היום, כולם יכולים להגיד: עוני, חברת תרופות, כלא תעשייתי, לא מספיק אהבה, יותר מידי סקס, פורנוגרפיה, מוזיקה היום היא תעשיה שסובלת מחוסר אומנות, תרבות נשק, קפיטליזם, סקסיזם, גזענות, מלחמה, מלחמה, מלחמה, פאלוג'ה, בגדד, מלחמת אזרחים, סודן, אידס, אפריקה, אידס, הגנה על הבית, פרטיות, חוק, איפה לעזאזל הפרטיות שלי? איפה לעזאזל הפרטיות שלי? שנאת נשים, אה כן ושכחתי מעשה סדום, כי את כולנו מזיינים עכשיו בתחת." אורסולה ראקר

זה ראפ? היא שרה? מה הקטע שלה? אלה הן שאלות לגיטימיות לגמרי שקיבלתי בזמן שהבעתי התלהבות רבה מההופעה הקרבה ובאה של אורסולה ראקר בתל אביב. אז זהו שלא, זאתאומרת גם, זאתאומרת תראו - בעוד שהשם שלה אולי לא מוכר לרבים, מספיקה חתיכה קטנה מהקול שלה כדי שתגידו "אה נו, זאתי!". אורסולה היא אורחת נכבדת בתקליטי היפ-הופ רבים ("When the Funk Hits the Fan" של קינג בריט, "Do You Want More?!?!!? " של הרוטס "Earth Pioneers" של 4הירו ועוד הרבה), תמיד מפנקת במנת מודעות שמתיישבת יפה כמעט על כל ביט, עם קול כל כך רך וסקסי שאתה מרגיש כאילו כוסית-על מעיפה לך כאפה שמצלצלת יפה; אישה של מילים, שמגדירה את האלבומים שלה כספרי השירה שלה ורוכבת על מקצבים כמו חיה רעה; ראפרית, זמרת אבל בעיקר כזו שמשויכת לסגנון הספוקן (Spoken) שהוא למעשה שירה מדוברת; ממשיכת דרכו של גיל סקוט הרון ואחות לז'אנר של סול וויליאמס. אבל מספיק עם הניים דרופינג.

ראקר היא לפני הכל משוררת (או לדבריה לפני הכל אמא ורק אחר כך משוררת) אינטיליגנטית בטרוף, פוליטית להחריד, פמניסטית מוצהרת ורומנטית בצורה מדודה (כשאבי ילדיה, קינג בריט, שואל אותה "למה את לא כותבת עלינו איזה שיר אהבה?" היא עונה בנפנוף, "אני כותבת, אתה פשוט לא רואה את זה, מאמי"). בדרך כלל אורסולה תעדיף לכתוב על בוש, על מלחמות מיותרות, על סקסיזם ואמהות, מה כבר אפשר לצפות מבחורה שההשפעות שלה נעות מבוב מארלי ופרינס עד לגנדי וסוניה סאנצ'ז.

הכל התחיל ב-1994 בפילדלפיה. שנה טובה להיפ-הופ, עיר טובה לסול ואורסולה הצעירה מסיימת את לימודי העיתונות שלה באוניברסיטה ומשתעשעת עם החברות בערבי שירה "בדיוק פוטרתי מאיזו עבודה ששנאתי והלכתי למועדון ג'אז בפילי(דלפיה) לחפש עבודה בתור מארחת." היא מספרת. "בסוף פגישה לא מוצלחת עם הבוס התיישבתי בחדר פנימי של המועדון עם חברה שלי על כמה כוסות יין, אמרתי לה שזה יכול להיות די קול אם יהיה לי אומץ לעלות ולהקריא את השירים בבמה הפתוחה שהם קיימו באותו ערב. כנראה שחברה שלי גם חשבה ככה כי כשחזרתי מהשירותים כבר הקריאו את השם שלי ברמקול, וככה בלי יותר מידי זמן לעכל את זה עליתי להופעה המוזיקלית הראשונה שלי.

"התחושה הזאת מדהימה, המפגש בין האינטימיות של הטקסטים שלי לקהל המזדהה הייתה האישור שהייתי צריכה כדי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. חזרתי למועדון כל שבוע אחרי זה. משם הדברים מתגלגלים, עיר גדולה עם נשמה מוזיקלית מובהקת, שלמרות הגודל שלה הקהילה היוצרת שלה מאוד מגובשת, כולם די מכירים את כולם וככה נוצרים כל מיני לינקים."

ואכן ב-13 שנות פעילות ושלושה אלבומים – "Soul Sista" , "Silver or Lead " ו- "Ma at Mama " (על שם אלה מצרית שאחראית על הסדר והאיזון) - אורסולה התפתחה והתקדמה לא מעט בזכות שיתופי פעולה שהרחיבו את המנעד המוזיקלי שלה, מ-"Supernatural " עם הבעל ב-94, שהיה הצלחת דאנס לא קטנה דרך הרבה היפ הופ, נו–ג'אז, ג'אנגל ,שיתופי קבצים בהאוס (ג'וש ווינק, השותף לשעבר של הבעל, לדוגמה) ולמעשה חזרה לשורשים באלבום האחרון שלה, אותו היא מגדירה בתור התקליט הכי היפ הופי שלה.

אורסולה מודל 2007 היא אמא לארבעה ילדים, שלא מוותרת על אמהות אקטיבית. במהלך שיחת הטלפון בינינו היא כל חמש דקות סולחת לעצמה והולכת לבדוק אם סול (בנה הגדול שגם מביא קטע ראפ מדליק באלבום) שומר על התינוק ושסיד בן השלוש לא יוצא לשחק בכביש.

רוב הזמן היא בבית רואה בוב ספוג עם הילדים וכותבת את השירים שלה באוטו בין הסעות לבית ספר לאימוני כדורגל. "זאת עבודת האיזון שלי" היא אומרת, "מצד אחד אני מוזיקאית שיוצאת לתורים בכל העולם ומחוייבת לחברת התקליטים שלי, לקהל שלי, ומצד שני כל הזמן אני דואגת למשפחה.יש גם הרבה שיתופי פעולה בין העולמות, המסרים שלי בטקסטים הם גם חלק גדול מהחינוך שאני מנסה להעביר לילדים שלי."

*גילוי נאות - טלי "טליסמן" קליין תופיע לפני אורסולה ראקר

** אורסולה ראקר תופיע בחמישי, 9.8, ושישי, 10.8, במועדון ברזילי, רחוב הרכב 13, ת"א