שוקו ולחם קודש

לא צריך ללכת רחוק כדי לדעת מה מבעית את המיינסטרים הליברלי בארצות הברית יותר מכל: הנוצרים האוונגליסטים, אותם נוצרים ש"נולדים מחדש", מריחים את השטן בכל מקום, שומרים את בתוליהם לחתונה, נגעלים מהומואים, מתנגדים נחרצות להפלות ומצביעים, דרך קבע, למפלגה הרפובליקנית. בסופו של דבר, אחרי צפייה מענגת למדי ב"קייטנת ישו", עושה רושם שעיקר הבעתה נסובה סביב הסעיף האחרון ברשימה, העיסוק בפוליטיקה והנאמנות שלהם לשלטונו של ג'ורג' W בוש.

כי אין דבר שיותר בון טון כרגע במאחזי הקולטורה בארצות הברית, ובעולם המערבי בכלל, מאשר לבוז לאותו ג'ורג' W – ממילא ברייה שעילגותה הולכת לפניה ומקלה את המלאכה על הדאחקיונרים. ברם, הסרט "קייטנת ישו", שקטף אינסוף פרסים ושודר אמש ביס דוקו, חושף בעיקר את הדוגמתיות המחשבתית של אותו מיינסטרים עאלק ליברלי. במילים אחרות: איך אומרים סמולני באנגלית?

אותו סרט תיעודי, שמוצג כ"תיעוד נדיר", מציג קייטנה אוונגליסטית שבמסגרתה ילדים רכים עוברים "שטיפת מוח", לומדים להרחיק את השטן מחיי היומיום שלהם, לקבל את תורת הבריאה התנ"כית – שישה ימים לכל כדור הארץ קומפלט – ואת השלוחה האוונגליסטית במפלגה הרפובליקנית כדרך להבאת גאולה לעולם.

על פניו, אכן מסמך אנושי מזעזע. מה לילדים בני 8-12 ולתיאולוגיה פוליטית גרידא? ובכן, עצם השאלה היא לא יותר מאותו צקצוק מתנשא שליברלים נוהגים להפנות לאלה הנתפסים כנחותים מהם. התעלה על עצמו שדרן רדיו, לא זוכרת את שמו, שמתנבא נבואות זעם מהכיוון השמאלני של המפה הפוליטית, כנגד אותם אוונגליסטים. "הם שולטים בבית הלבן", הוא זורה פאניקה. מי זה "הם"? מה כבר קרה? האליטות של ניו יורק, בוסטון וקונטיקט מפחדות שיקחו מהם את השליטה בבית המשפט העליון? הווייט טראש מהמרכז נראה להם כעדר מאמינים שוטים שמשתמשים בכוחם הדמוגרפי כדי להעביר הצעות חוק כראות רוחם?

נו, הרי זה כל השטיק בדמוקרטיה, שההמונים, עילגים, שוטים ובורים ככל שיהיו, יכולים להכריע את המפה הפוליטית כראות עינם. זה שעשרות ילדים הולכים לקייטנה שבה הם לומדים לדקלם שירים מפגרים על ישו לא הופך אותם לאיום על ארצות הברית. אלא אם אתה דמוקרט, אשכנזי משכיל ואמיד מצפון המדינה. סליחה, אמרתי אשכנזי? התכוונתי לחילוני ממעמד הבינוני גבוה, שתמיד מרגיש שתיכף גונבים לו את המדינה, בין אם בגולת אמריקה ובין אם כאן בציון.

שהרי בני אלבז וכנסי ההתעוררות של מחזירים בתשובה לא יותר טובים מאותם כמרים טלוויזיונים שמעודדים את צעיריהם להקריב את חייהם בעבור ישו והמדינה. ברם, האם יש למרכז החילוני מה להציע לאותם צעירים שמחפשים משמעות בעולם קפיטליסטי שבו אדם לאדם זאב? חוץ מתנועות נוער אידיאולוגיות עם מעורבות קהילתית כמו "הנוער העובד" ו"השומר הצעיר" – שארצות הברית מעולם לא השכילה לאמץ את המבנה שלהן – לנוער חילוני בארצות המערב אין אלא לשבת מול הטלוויזיה ולעבור שטיפת מוח מסוג אחר: מה לקנות, מה לאכול, איך להתנהג ומה צריך לעשות בחיים. לעשות כסף, כמובן.

כשבוחנים את "קייטנת ישו" בפריזמה הזו, לא בטוח שילדים שקופצים באקסטזה משום אהבת האל זה כה גרוע. בכלל, חרדת המיסטיקה של הרציונליזם המערבי היא לגמרי פאסה. אז בסדר, פונדמנטליזם דתי מצטלם רע ונשמע קצת וולגרי תחת הניסוחים ההיסטריים של המנחים בקייטנה, אבל לא בטוח שזה יותר גרוע מלרשום לילדים ריטלין ולשלוח אותם ללמוד מחשבים שמונה שעות ביום.

"קייטנת ישו", יס דוקו, אמש (יום שני), 22:00