יש פרפרים בגטו

האם לעתים נדמה לכם שגם אתם אובדים בתוך ים תתי הז'אנרים, שמי שאינו בקיא בהם – ובוודאי מי שיודה בך - עלול להיות מובל לעמדת הסקילה בחצר העיר? סגנונות, שעד לא מזמן היא שמורים במעמקי כספת הגטו המקומי שלהם, כמו בולטימור קלאב, קראנק, ביילה פאנק, גטו טק ועוד מקבלים רמת שיא של התעניינות והייפ אחרי ששנים ניסו לפרוץ ללא הצלחה את גבולות תחנות הרדיו המקומיות ומותירים את האזרח הקטן, צרכן המוזיקה שרק רצה קצת לרקוד, מבולבל וחסר אונים אל מול השטף. אל דאגה, הנה מדריך זריז כולל הדגמות שיעזור לכם להבין לא רק לצלילי איזה סגנון אתם בדיוק רוקדים, אלא גם מה הנסיבות, המניעים והתנאים ההיסטוריים שמהם הוא צמח.

כל אותם סגנונות הם למעשה בנים ממזרים של המיאמי בייס (זוכרים את Live Crew 2 ששיגעו את הצנזורה האמריקאית בהופעות פרובוקטיביות והפצצות של גסויות במצעדים), שכל אחד מהם הוא התוצר של המפגש בין מכונת התופים 808 של רולאנד – אחד הכלים המשמעותיים ביותר בדאנס לדורותיו ("The Way You Move" של אאוטקאסט הוא שיר אהבה ל-808) והטקסטים הפורנוגרפים של המיאמי בייס לבין האווירה והרקע המוזיקלי של הגטו שבו הוא נתקל.

מה גרם לאוסף הסגנונות האזוטריים האלו לפרוץ דווקא בשנים האחרונות? הרבה מהקרדיט הולך(שוב) למייספייס ולאינטרנט בכלל שהקטין את העולם שלנו ל(בערך) 15 אינץ'.
נפילת הגבולות הגיאוגרפים מקרבת בין הסגנונות ויוצרת דור חדש של מפיקים ודי ג'ייז, שהופכים את המוזיקה לנגישה הרבה יותר, על ידי כך שהם מתהלכים על קו התפר שבין הסגנונות ובוררים מכל אחד מהם את האלמנטים החיוביים. הפרספקטיבה החיצונית שהאמנים האלו נותנים בשילוב עם השפעותיהם המוזיקליות הרחבות מוציאה את הסגנונות מהשבלוניות שלהם ולוקחת אותם למקום הרבה יותר מעניין וחדשני.

בבולטימור שבארצות הברית נולד ה-Baltimore Club (מפתיע), הידוע גם בשם B-more Gutter Music, או בקיצור B-More. הבוליטמור קלטאב משלב בין היפ-הופ ושיקאגו האוס, מקצבים שבורים וחיתוכי משפטים, ומתבסס גם סימפולים מוכרים וגרסאות שמכניסות את אותם מקצבים לשירים מוכרים (כמו למשל "Twist and Shout" של הביטלס או קלאסיקות מוטאון כמו "Wait A Minute Mr. Postman").

אחרי יותר מעשור שהוא קיים, הוא מתחיל סוף סוף לקבל הכרה מחוץ לעיר, הרבה בעזרת דור חדש של מפיקים שנכנסים לעניין ומעוררים את הז'אנר. היום מדובר באחר הז'אנרים הכי חמים בדאנס ובהיפ-הופ העולמי ונראה שהוא הולך ומתקרב לרדיו המסחרי בצעדי ענק. אפילו פארל וויליאמס מהנפטונז סיפר לאחרונה בראיון שהסאונד מאוד השפיע עליו וההפקות הבאות שלו יהיו בכיוון.

מומלץ לבדוק את אחד מאבות הז'אנר שפעיל עד היום וממשיך לתת בראש Scotty B כמו גם את Tittsworth אחד מהחתולים החדשים ומהאחראים לעניין המחודש בז'אנר (שגם ביקר כאן). על הדרך תציצו בריקוד הרשמי של Spongebob אחד הקטעים החזקים של K-SWIFT שהיא אגדת בולטימור מהלכת.

בריו דא ז'אנרו הוליד המיזוג את ה-Baile Funk. הנגיעה המקומית? מוסיפים למקצב ה-808 הבסיסי כלי הקשה, ראפ בפורטגזית(שמוקדש לגסויות ועידוד נענועי הישבן) וסימפולי חצוצרות (או מלודיות ניינטיז קיטשיות) ומקבלים את אחד הסגנונות שהכי קשה להתכחש אליהם ברחבת הריקודים. גם במקרה הזה הז'אנר היה תופעת ענק במכורתו אבל היה זקוק לנגיעה המערבית בשביל להגיע לקהל הרחב.

אמנים כמו דיפלו ובונד דא רול ודי ג'ייז כמו דניאל הקסמן (שמאוד מומלץ לבדוק את האוסף ביילה פאנק שערך) עטפו את הזא'נר המלוכלך בעטיפה נוצצת ומכרו אותו למדורי האופנה והתרבות שרק צמאים לטרנדים פסבדו-אותנטיים חדשים.

הסיפור של הקראנק (Crunk) קצת שונה. הז'אנר המגונה מדרום ארצות הברית לא סתם עושה התקדמות לעבר הכרה או מתפקד כשיחת היום בבלוגים באינטרנט - הקראנק פשוט השתלט על ארצות הברית.

לפני עשור כולם שנאו אותו ובזו לו, המכירות היו בשפל (חוץ מבעמקי יוסטון, לרוב מתוך תא אחורי של מכונית), ב-MTV התעלמו ממנו ואנשי היפ-הופ האיכותי התכחשו אליו. היום המצעדים באמריקה מלאים בהימנוני קראנק, 3-6 מאפיה זוכים באוסקר ומככבים בסדרת טלוויזיה ואפילו עיתוני המוזיקה האיכותיים מאוהבים בליל ווין ובסאונד החדש.

גם כאן יש ריקודים מיוחדים ואפילו תחרויות. לקטע של די ג'יי UNK, "Walk It Out" יש ריקוד מיוחד משלו וכאשר הוא מנוגן במועדון באזור הנכון הקהל מסתדר בשורות ורוקד אותו, משל היה צוות הווי בקלאב מד.

בדטרויוט צמח ה -Ghettotech . כשמו כן הוא, מקצבי טכנו מהירים במיוחד משולבים עם מנטרות עמוסות גסויות שבעיקר מצוות על נענועי ישבנים חסרי פשרות. הגטו-טק הוא מעין שיבוט מהיר ומותאם לרחבות של ההיפ-הופ הסליזי הישן והטוב (ע"ע די.ג'יי אסולט הדיטריוטי בביקורו האחרון בעירנו).

רק הגיוני שבעיר עם מורשת טכנו כמו דטרויוט יחברו את הסאונד והגסויות של המיאמי בייס למקצב יותר טכנואידי. למי שבעניין כדאי לבדוק גם את DJ Funk (ג'אסטיס נתנו לו לעשות להם רימיקס, אז כנראה הוא עושה משהו נכון).