וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמן 17: אסתי אימברמן

מיכל וילצקי

9.8.2007 / 10:44

היא מדובבת את אהובתו של פרנץ קפקא, אוהבת "לעצב את האמנות" ויהיה לה קשה לפרסם במבה

"כאילו היית ולא לי", פרוייקט של אסתי אימברמן המתקיים על התפר בין עיצוב ואמנות, עוסק במערכת היחסים הבלתי אפשרית בין הסופר פרנץ קפקא ואהובתו מילנה, מוצג במסגרת תערוכת בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית במנשר.





.

"כאילו היית, ולא לי"

סיפור אהבה שמתקיים רק במילה.

ספרים

אני קוראת הרבה, זה העולם שלי.








.

מנשר

הפך להיות בית ספר מאוד מיוחד, בין היתר בגלל היחס האישי ובגלל שיתופי הפעולה הבין מחלקתיים - פרויקטים משותפים של סטודנטים לצילום עם סטודנטים לעיצוב, ופרוייקטים חיצוניים, כמו פרוייקט משותף עם להקת בת שבע לערב של יוצרי מחול צעירים, ותחרות עיצוב לאופרה הישראלית, ליצירה "כוחו של גורל" של ורדי שכללה איור ועיצוב כתדמית לאופרה, בו זכה עידן ורדי סטודנט מהמחלקה.

sheen-shitof

עכשיו בישראל

הפטנט המתקדם בעולם שמבטיח שיפור עור הפנים מהטיפול הראשון

בשיתוף נומייר פלוס

הרוח של בית הספר היא לחנך לעיצוב שהוא דרך פעולה פשוטה שמגיעה לכמה שיותר קהלים, במיוחד בנושאים חברתיים. במחקלה לתקשורת חזותית אחד מהקורסים המרכזיים עוסק ב"פרסום גרילה".

עיצוב או אמנות

אני לא אמנית, אלא מעצבת. חשוב לי מאוד להעביר מסר, לתקשר, לאו דווקא שזה יהיה "גדול". יהיה לי קשה לפרסם במבה.

מעצבים אהובים

אני מאוד אוהבת עיצוב הולנדי, שהוא ז'אנר רחב למדי, קשה לי לבחור מתוכו מעצב אחד. העיצוב ההולנדי מתאפיין בטיפוגרפיה מוקפדת, עיצוב נקי, ושימוש בטקסט בצורה מדויקת ואינטלגנטית.

מעטפה

מטפורה ליחסים חשוכים. הסתרה.

תיק עתונות:

סיפורי האהבה של הסופר פרנץ קפקא הפכו ברבות הזמן לרכוש ציבורי. הספרים "מכתבים לפליצה" ו"מכתב לאבא, מכתבים למילנה" מספקים תיעוד אותנטי לרגשותיו של קפקא שהועלו על הכתב, ואין ספור חוקרים, סופרים וגם אמנים נברו בסיפורי האהבה הבלתי אפשריים הללו.

במהלך שיטוט אקראי באינטרנט נתקלה אסתי אימברמן באחד ממכתבי האהבה של קפקא למילנה, עיתונאית בת 23, צ'כית החיה בווינה בעקבות נישואים אסורים. "זו האהבה הכי חזקה של קפקא, שלא הגיעה למימוש", אומרת אימברמן. הטקסט רווי בתיאורי מחלתו של קפקא, שמת משחפת כעבור מספר שנים. גם מילנה היתה חולה, וקפקא מתעניין במכתביו בדיאגנוזה של רופאיה. אימברמן רואה את העיסוק במחלה כמטפורה ליחסים החולים שהשניים קיימו ביניהם.

קפקא פגש את מילנה רק פעמיים בחייו, והרומן ביניהם התקיים למעשה במכתבים בלבד. מכתביו של קפקא למילנה תועדו ונשמרו, אבל מכתביה של מילנה נעלמו, אין תיעוד של נוכחותה בסיפור האהבה. "היא לא קיימת. היא איננה", מגדירה אימברמן, במשפט שמקבל משנה תוקף לאור העובדה שמילנה מתה באושוויץ, שלושה שבועות לפני השחרור. השריד היחיד שנותר ממילנה, הוא ביוגרפיה שכתבה עליה מרגרט בובר- נוימן, חברתה ממחנה ההשמדה.

אימברמן מבצעת בעבודה פעולה כפולה: בשדה האמנות היא "מתחפשת" למילנה, וכתבה בשמה את מכתביה לקפקא, ובשדה העיצוב יצרה ספר המורכב ממכתביו של קפקא, ותשובותיה האפשריות של מילנה, המודפסות על גבי חומרים וניירות שונים, בהם לעיתים חלק ניכר מהטקסט מוסתר.

בנוסף לספר היא מציגה גם חפצים שונים מהתקופה, וחפצים ש'מתחפשים' לחפצים מהתקופה: בגדים, בדים, גלויות וכרזות אותנטיות משנות העשרים של המאה העשרים בווינה, עליהם מודפסים במכונת כתיבה מכתביה של מילנה. אחד המניעים להשתמש בטקסטיל ומוצרי עיצוב מהתקופה בא מתוך מקצועה של מילנה - עיתונאית שנושא הכתיבה שלה היה דקורציה לבית.

פעולת האיסוף בעלת האופי הארכיוני דרשה מחקר מעמיק, אינספור ביקורים בשוק הפשפשים, וקשרים עם אספני עתיקות. החפצים מוצגים על גבי שולחן מכוסה בזכוכית, בצורת תצוגה ארכיונית המתכתבת עם מוזיאונים היסטוריים.

כשאני אומרת לאימברמן שכעבודת אמנות אפשר להתעמת עם היצירה כלוקה ב"סנטימנטליות" ועמלנות נשית, שלוקחת את דמותו המורכבת מבחינה אינטלקטואלית של קפקא ובוחרת להתרכז דווקא בפן הרגשי, היא עונה: "זאת עבודה נשית, היא יוצאת ממקום כזה. לגבי הרגש - קפקא נוכח מאוד בעבודה, (מכתביו מובאים כלשונם ללא עיבוד) ומביא איתו את הצד השני, של האדם השכלתני, הפילוסוף והסופר. קפקא נמצא בעבודה דרך הציטוטים, הוא קיים, ואני לא מתיימרת לעשות איתו שום דבר. אין במכתבים שלו שום דבר משתפך, או ביטוי קיטשי של אהבה".

"אני רוצה להתעסק בנשיות שלה", אומרת אימברמן, "אני מתארת מערכת יחסים שאנחנו מכירים רק צד אחד שלה. היה לי חשוב לתאר אישה פמיניסטית ועצמאית למרות הנסיבות, אישה חזקה עם סיפור חזק שנעלמה מדפי ההיסטוריה". בין החפצים היא מביאה הזמנות וכרזות לאופרה, אירועים שמילנה, כצרכנית תרבות של תקופתה, היתה בוודאי הולכת אליהם. מתוך קריאה במכתבים מסיקה אימברמן שמילנה לא היתה פאסיבית ביחסיה עם קפקא, ובמאבקי האוהבים ביניהם, שהייתה בהם מידה של עינוי רגשי, "גם לה היה צד במשחק".

אימברמן ניסתה לבנות את דמותה של מילנה, כשכל מה שנמצא ברשותה הוא מכתביו של קפקא והביוגרפיה שלה, שעסקה פחות במערכת היחסים ויותר בשנות חיה האחרונות. במידה מסויימת הדמות נבנתה מכורח הנסיבות דרך עיניו של קפקא, אבל אימברמן סירבה לקבל את מרותו: "אני לא רוצה ליפול לצד שלו, או לבוא ממקום שיפוטי". לשם כך היא השתמשה בדמיון, וניסתה להבין איך היא עצמה היתה מגיבה עם הייתה חיה עם גבר ומנהלת רומן מכתבים עם אדם אחר."אי אפשר להתעלם מזה שבסופו של דבר אני זאת שמדברת מגרונה".

קשה גם שלא להבחין כי פעולת השיחזור, והכניסה לנעליה של דמות, נעשית בסופו של דבר בהקשר של עבודת עיצוב, בו מרכז הכובד, והמוצר הסופי, הוא למעשה הספר ובעיקר חזותו. את האפשרות לשלב בין העיסוק הספרותי, האמנותי והעיצוב תולה אימברמן בחופש שמאפשרים הלימודים במנשר. היא מדגישה שהיא רואה את עצמה כמעצבת. אחת מהאהבות הגדולות שלה הוא עיצוב קטלוגים לאמנים, וכמובן גם ספרים ודיסקים, "אני אוהבת לעצב את האמנות".

בניגוד למוצרי עיצוב עכשווים, שהביקורת החברתית נגדם טוענת כי העיצוב והגימור הנקיים מסתירים את נוכחותו של האדם שיצר אותם, עבודתה של אימברמן לא מנקה את העקבות, אלא מבליטה אותן, ומובילה באופן מובהק לדמות אדם ולנוכחות של היוצר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully