בתוך גופי המיוסר, שלא ידע טיפת מוסר

אחרי הפרק הראשון – הגרוע מכל פרקי "הכל דבש" – כוורת המבקרים רחשה בזמזום נדיר וכולם יצאו במפגן פרגון שלא זכור לי כבר זמן רב להפקת מקור (שאמורה להיות) קומית. רק בוואלה! תרבות נפתח קן צרעות והסדרה נעקצה ונטחנה עד דק. עברו כמה ימים ופתאום החלו לקנן חששות: האם נעשתה עוולת ומדובר בכלל בפיסת גאונות? האם היצירה של יעל פוליאקוב ראויה לתיקון? אולי. חלפו הימים, והנה, זה נגמר. לכאורה, הגיע הזמן להתפייס, לאכול את הכובע, לומר "סליחה, טעיתי", אולם כשחושבים על כך לעומק, השאלה היא "על מה בעצם?"

לא, לא ולא. סלחו לי, אבל "הכל דבש" היא אינה יצירת מופת קומית. נהפוך הוא, זה כל כך לא מצחיק, שעצוב שמישהו עושה סדרות מן הסוג הזה. מישהי הסבירה לי אתמול – כי אולי לא הבנתי – שמה שמצחיק ב"הכל דבש" זה ה"נון-קומדיה". סליחה, אבל אף אחד לא עושה קומדיה לא מצחיקה כדי שנחשוב שזו מהות הקומדיה; זו פריבילגיה השמורה לחבורת סיינפלד, לא לחבורת פוליאקוב. "הכל דבש" רוצה מאד להצחיק. הניסיון שלה להראות חיי משפחה מתוסבכים וריאליסטים, בצורה הכי קרובה למציאות, נופל על עודף-קוליות, וולגריות-יתר ומשחק גרוע של רוב המשתתפים (למעט פולי ושוש עטרי).

העיקר שהם נורמליים, פחחחח. המוטו של משפחת פוליאקוב, בסדרה כמובן, מתערטל בדיוק ברגעים האלה. הם לא ממש נורמליים, למרות שלבטח יש גם משפחות כאלה. גם משפחת פישר ב"עמוק באדמה" לא ממש נורמאלית, למרות שלבטח יש משפחות כאלה. אבל בעוד הפישרים (וסליחה על ההשוואה, זה מיד נגמר) יוצרים את הפסיכיות בנונשלנט, הפוליאקובים עושים ממנה אישיו, ובעיקר הדברים נוגעים לפוליאקוב הצעירה, שכתפיה צרות מכדי להעמיס עליהן את טייטל היוצרת לצד כוכבת הסדרה.

"הכל דבש" היא סדרה על כלום. נשמע מוכר? אל תלכו לשם. פה ושם יש הברקות, קשה לומר שלא, אבל כסדרה אין לה הצדקה, בטח לא לשבחים מן הקצה אל הקצה. הניסיון ליצור פרובוקציה ועצם היותה גסה לשם הגסות, בולט ב"הכל דבש" במיוחד, החל בדיבורים צפופים על טחורים וכלה במיני-גזענות שאף אחד לא יקרא לה ככה, כי "אנחנו במשפחה מופרעים", או משהו כזה. וזה לא עובד וזה לא מתוחכם וללא ספק עשו סביב "הכל דבש" מהומה רבה על לא מאומה. טוב, מה כבר אפשר לצפות כבר מטלוויזיה מקורית בארץ אוכלת בורקסיה.