גיבור סברינה

חווה אלברשטיין היא גיבורת התרבות הראשונה בסדרה התיעודית של ערוץ 8. עדיה אמרי אור חוותה רגע של אינטימיות צרופה

עדיה אמרי אור
19/08/2007

גיבורי תרבות – תופעה שראוי היה כבר לתהות על קנקנה, הם אותם אנשים, אמנים לרוב, שבחלוף השנים, בהתחדשות ההווי והאורבניה, בשינוי פני החברה, שפתה, הסלנג שלה, מושאי היופי שלה ומאוויה – הם אינם מתחלפים. כאלו שאולי יודעים להתאים עצמם (שלומואים ארציים) ואולי לא (יורם קניוק), אך כך או כך, העקשנות או המטמורפוזה התקופתית שלהם, מוסיפות עוד חן לייחוד שלהם ולהתבלטות על פני שאר הבריות האפורות.

בפרק הראשון מתוך הפרוייקט "גיבורי תרבות", סדרת התיעוד החדשה מבית ערוץ 8, נהנו אמש, לקראת ליל, מנויי הוט. שמונה פרקים בהם "שמונה במאים בולטים פוגשים שמונה גדולי רוח, במפגש אינטימי וקרוב של מאחורי הקלעים": כך מציגה את עצמה הסדרה. סביר להניח שמרבית קהל הצופים נע בין הגילאים 25 ל-65 ולכן, דמותה של כלת ערב הבכורה – חווה אלברשטיין – כמעט ונוצקה אל תוך התבנית שבה נאפה המושג הזה, 'גיבורי תרבות'. האם בני ה-16 שנקלעו לשידור הנהנו אף הם בהסכמה? לא בטוח. ומה לגביי בני ובנות ה-70? בעצם, אם הם נמנים על אסכולת היידישקייט, סביר להניח שגם הם התרווחו בכורסאותיהם.

לעשות סרט על חווה אלברשטיין – זו לא חוכמה גדולה, לכאורה. מספיק לעודד אותה לפטפט קצת כסיפתח, לתת לה לשיר ולזרז אותה לומר מספר דברי סיכום. גם לכתוב ביקורת על סדרת דוקומנטרית מתוקצבת היטב בערוץ נישה לענייני מדע, תרבות וטבע – זו לא ממש חוכמה. מספיק להתפייט קצת כסיפתח, לצטט מעט בגוף הטקסט ולסיים בפיניש מרגש. בפועל, צריך וחשוב לשפוט את הסדרה באופן פרטני ואינדיבידואלי לכל פרק-סרט. אחרת זהו סוג של חטא העצלות.

הבימאים שנבחרו, ביניהם עידו הר ("מלון 9 כוכבים"), דוד אופק ("ההרוג ה-17"), אורי רוזנווקס ("החוג לקולנוע"), איבתיסאם מראענה (""שלוש פעמים מגורשת"), תומר היימן ("בובות של נייר"), סיוון ארבל ("יום ולילה") ורן טל ("בית חלומותיי"), עומדים כולם בפני עצמם. צפייה מקדימה מלמדת שכל פרק ופרק עומד בפני עצמו ולכן – חלקם טובים יותר ואחרים טובים פחות. אם נניח היו הסרטים מוקרנים בזה אחר זה בפסטיבל ירושלים, איש לא היה מעלה על דעתו להכליל את כולם בביקורת אחת.

8 ימים שמנו נתן

מכל מקום, סיוון ארבל דווקא מצליחה. כמעט בכל המישורים. היא מעבירה את האנושיות של אלברשטיין "לפעמים, כשאני בהתקף חרדה, נדב (בעלה ואמרגנה, ע.א.א.) אומר לי - 'תגידי לי את משוגעת? את עושה את זה כבר קרוב ל-40 שנה, מה נראה לך שיקרה עכשיו'. ואז, אני אומרת לעצמי – אוי, נכון, הוא צודק". היא צולחת גם את אתגר הכנות ומביאה את אלברשטיין לדבר גלויות ולומר שברור לה שהשירים שנבחרו למופע הבכורה הם לא 'השירים שכולם מכירים' אבל הפעם, ובגיל הזה, לא ממש אכפת לה כי היא עצמה אוהבת אותם.

לעומת זאת, במקום להתעקש ולשאול מדוע ההפוגה מההופעות נמשכה שבע שנים שלמות, מה היה בדיוק הרגע בו החליטה לשוב אל הבמה, ומה, למען השם, היא חושבת שהשתנה בשנים הללו שהוביל אותה להופיע, היא בוחרת במינון גדול מדי של הגוון המעריץ-מתרפק, ונכשלת, משום שהיא זונחת את הגוון התיעודי.

באחת הסצנות האחרונות בסרט מצלמת ארבל את אלברשטיין בחדר ההלבשה בטרם עלייתה לבמה. המצלמה רועדת, הפריים לא יציב ובלוטות החצוב?ה הנדרשת זועקות הצילו. לרגע, חווה הצופה אי נוחות. אבל אז, כאשר המצלמה מתקרבת ואילו ארבל נהנית בחופשיות מהזום, ניתן להבין עד כמה מדהימה האינטימיות שבין במאי-מצלם לאדם מתועד. בדרך הזו ובקצב הזה, לא רחוק היום בו גם היא, תזכה לסרט תעודה על אותה בימאית דוקומנטרית, גיבורת תרבות אולי, בפני עצמה.

"גיבורי תרבות", ערוץ 8, ימי שבת, 21:50

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully