הומור בריטי

אח, איך שמחתי כשראיתי כך פתאום על עמוד את הפוסטר שמבשר על בואו של "אמריקן פאי 2". לא רק שאני נמנית עם מעריצי הסרט ראשון, שמחתי גם לגלות שבניגוד לכל כך הרבה סרטי המשך, כל החברים שם (גם בפוסטר וגם בסרט), בדיוק כמו שהשארנו אותם: ג'ים הישן והטוב שבסרט הראשון תקע עוגה, הביא אותה ב"פול מונטי" באינטרנט, פלט ללא שליטה על השרלילה הצ'כית לעיני כל העולם והתאושש מהכל כאילו כלום; אוז הספורטאי הרגיש שיודע אהבת אמת מהי; קווין בעל הלוק החיילצ'יקי הכל-ישראלי שמצליח להסתדר בחיים עם מעט עזרה מידידים (האם הוא עד כדי כך קלולס שג'סיקה צריכה לספר לו שמה שויקי צריכה זה אורגזמה ושאח שלו יגלה לו איך מעניקים לה אחת?); פינץ' הסופיסטיקייטד שמסרב לחרבן בבית הספר; וסטיפלר החרמן העשיר שכולם שונאים. וגם הבנות כולן כאן - ויקי והת'ר וג'סיקה ומישל ואפילו נדיה הצ'כית (שהיא כמובן שאנון אליזבת מיוסטון, טקסס) - שלא לומר השרמינטור הג'ינג'י הבלתי נלאה. חשבתם שהעוגות של שרית חדד הם חגיגה? תנסו את האיחוד הגדול של העוגה האמריקאית!

בסרט הראשון החבר'ה היו לקראת סיום תיכון, עכשיו הם כבר אחרי שנת קולג' אחת. אם הגורם המניע של הסרט הראשון היה הברית שג'ים, קווין, אוז ופינץ' כרתו לאבד את בתוליהם עד ליל נשף הסיום, הפעם הקטליזטור לקידום העלילה הוא רופף בהרבה: נדיה מגיעה שוב לאזור בסוף הקיץ והיא רוצה לגמור את מה שהיא וג'ים התחילו, והיות והוא יודע שהוא ממש גרוע במיטה, הוא חייב להשתפר עד בואה. זאת גם משימה הרבה פחות מדידה מאיבוד הבתולין, מה גם שזה אומר שהיחיד שיש לו משהו ממש דחוף לעשות במשך הקיץ זה ג'ים.

כל השאר סתם מתגעגעים: קווין לויקי שהמשיכה בחייה, אוז להת'ר שנמצאת באירופה, ופינץ' לאמא של סטיפלר. בכל מקרה, כל הארבעה (פלוס סטיפלר, כעזר כלכלי ואתנחתא קומית בתור האנטי-תזה הוולגרית לארבעת בחורינו הרגישים) שוכרים יחדיו בית ליד האגם למשך הקיץ ומתכננים מסיבה ענקית בתום החופשה, ממש כמו שאח של קווין המליץ. אני לא יודעת מה הבעיה של הקווין הזה, אבל בחיי שבלי העצות של אח שלו הוא היה יושב בבית ומוציא שחורים מהאף כל היום.

ובינתיים, עד לבואה של נדיה ולמסיבה הגדולה, קורים כל הדברים שהיית מצפה שיקרו ב"אמריקן פאי 2", שהם כמובן כל הדברים שאסור לגלות (לא שהפרומואים מתחשבים כמוני, אז תעצמו עיניים כשאתם מרגישים שהפרומו עומד להתחיל). למרות שהם מתרחשים בדיוק באותה צורה כמו בסרט הראשון - ג'ים מסבך את איבר מינו בסיטואציות לא מקובלות, אינפורמציה מינית מביכה מופצת להמונים בכלי תקשורת כלשהם וכו' - זה עדיין מצחיק, בעיקר בגלל השחקנים עצמם, כשהראויים ביותר לשבחים הם עדיין ג'ייסון ביגס (ג'ים), יוג'ין לוי (אבא של ג'ים שמהשערות שלו בידיים היה אפשר לקלוע סלסלה לפירות יבשים לכבוד ראש השנה) ואליסון האנגין (מישל, החנונה עם החליל, שלמרבה השמחה חוזרת לתפקיד יותר גדול ויותר משמעותי). על הסצינה ההומופובית הארוכה והדי משעממת עם צמד הלסביות הייתי מוותרת, אבל בסך הכל אין מה להתלונן. החגיגה - כמו שאומרים בכל פעם שיוד'לה השמן נופל על התחת - בהחלט נמשכת.