"לוחמי האל", סרטה התיעודי של כריסטין אמנפור שחלקו הראשון ישודר הערב ב-CNN, הוא סרט ארוך, מפוצל לשלושה חלקים. שלושת הפרקים צולמו במקומות שונים בעולם, אך כולם נפתחים בסצנה דומה: אמנפור מישירה מבט אל המצלמה. ערב בירושלים, השמש שוקעת וצובעת בכתום את הכותל המערבי, מסגד אל-אקצה וכנסיות העיר העתיקה. מהתמונה היפה והנעימה הזו, מובילה אמנפור את הצופים למחוזות אחרים, פחות יפים. תמונה אחת חוזרת על עצמה לכל אורכו: קהל גדול המורכב מאנשים צעירים, מתוסכלים ומבולבלים, שנושאים את ידיהם אל השמיים ומתפללים.
התופעה אותה מתעד הסרט אינה חדשה: קנאות דתית בפתח המאה ה-21. גיבורי הסרט הם כמרים, פעילי חמאס ומתנחלים, שממלאים את הסרט באלימות, גזענות, בורות ושנאה. הפרק הראשון, שישודר הערב, עוסק בקנאות הדתית היהודית. מחר ישודר הפרק העוסק בקנאות האסלאמית, ובשישי בערב הפרק על הקנאות הנוצרית.
קהל היעד המקורי של הסרט הוא הציבור האמריקאי, ולכן הצופה הישראלי עלול להיתקל במידע מוכר במהלך הצפייה בפרק על הקנאות היהודית. ובכל זאת, מומלץ לצפות בפרק זה, ולו רק כדי להבין עד כמה החברה הישראלית, וגם התקשורת הישראלית, התרחקו מאמות המידה של העולם המערבי. תופעות שכבר הפכו לעניין שבשגרה אצלנו, אירועים שמוגדרים כנון-אייטם מוחלט, זוכים לטיפול עמוק וקפדני מאמנפור והצוות שלה.
מעניין במיוחד לראות כיצד מתארת אמנפור לצופיה בארצות הברית את רצח רבין. בשיח הציבורי בישראל, עיקר הכעס והזעם מופנים אל יגאל עמיר, הרוצח המתועב, הדמון הנורא, הרשע הכל-יכול. אמנפור מציגה את יגאל עמיר באור מפוכח יותר: תימהוני עלוב ששפיותו מוטלת בספק, שהושפע מדברי ההסתה והשנאה של רבנים ואנשי ימין קיצוני, ורצח את ראש הממשלה כמעשה שליחות בשליחותו של ציבור קנאי רחב.
בריטני או אלוהים
דווקא הפרק על הקנאות האסלאמית מאכזב. בשנים האחרונות ישנה אינפלציה של צילומי טלוויזיה בהם נראים גברים מוסלמים צועקים ויורים באוויר, בעודם לבושים במדים מגוחכים שאינם מתאימים למזג האוויר במזרח התיכון. גם הניגוד בין האסלאם המתון והליברלי לבין האסלאם הקיצוני, שאמנפור מקדישה לו זמן מסך נדיב, אינו חדש. בסרט הזה כבר היינו.
הפרק המעניין והמוצלח ביותר עוסק בקנאות הנוצרית בארצות הברית. כל חילוני חרד בישראל צריך לראות את הצילומים, הראיונות והסיפורים האישיים שמציגה אמנפור במסגרת מסעה ברחבי אמריקה הנוצרית. ארצות הברית, כידוע, נשטפת בימים אלה בגל עכור של שמרנות דתית. אמנפור מראה את הגל זה, אך משום מה אינה מבהירה שככל הנראה, מדובר בתופעה זמנית. דמוגרפים מובילים במדינה מצביעים כבר שנים על כך שרוב הצעירים בארצות הברית מחזיקים בעמדות ליברליות, מצביעים למפלגה הדמוקרטית, תומכים בזכות לבצע הפלות וגם בנישואים חד-מיניים. הדור יתחלף, וגם הערכים יתחלפו.
ומה לגבי ישראל? כאן המצב הפוך: על כל צעיר ליברלי, ישנם לפחות חמישה שמרנים. הקיצוניות הדתית שאמנפור מתעדת באמריקה, 'תעשה עלייה' בעתיד הקרוב, ותמצא בישראל בית חם ואוהב.
שאלה אחת עומדת במרכז הסרט: מה משותף לקנאים משלוש הדתות? הדבר הבולט ביותר הוא הפחד הקיומי שחשים אנשים אלה מן החיים בעולם המודרני. כך למשל, מתנחלת מוקפת בזאטוטים מסבירה לאמנפור כי מי שאינו חי בהתאם לדין תורה, "מבזבז את חייו". איש דת מוסלמי-קיצוני אומר כי בתחילת המאה ה-21, מי שאינו מאמין באלוהים "מרגיש אבוד, כאילו אין לו מקום בעולם". מטיף נוצרי שסוחף אחריו אלפי בני נוער אמריקאים מבתים הרוסים מאמין בכל לבו כי בימינו ניצבת בפני האדם הבחירה הבאה: אלוהים או בריטני ספירס. לאחר הצפייה ב'לוחמי האל', אפילו בריטני ספירס נראית כבחירה לא רעה.
"לוחמי האל", God's Warriors, סי.אן.אן, ימים ד',ה',ו', 16:00. ש.ח: 22:00