וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מיה דגן

אלון עוזיאל

26.8.2007 / 10:30

אם ל-M.I.A כל כך אכפת מהעולם השלישי, אלון עוזיאל ממליץ לה להצטרף לאנג'לינה ג'ולי ולעזוב אותו בשקט

עצוב. אין הרבה אלבומים שמצליחים לשלב כיפיות, תחכום, קצב וחדשנות כמו “Arular” של M.I.A. מ-2005. עד אז, לא חשבתי שאוהב מוזיקאית שמגיעה מסרי לנקה. היא התבלטה בעיקר כי היא לא ממש התאימה לשום זרם שפעל אז – כמעט גריים, אבל לא; מזכירה היפ-הופ, אולם רחוקה ממנו שנות אור; מרקידה כמו אלקטרו, אך בכלל לא מוכרת. קשה כמו טכנו, ברם הרבה יותר מיוחדת.

M.I.A. היתה התגשמות החלום האמריקאי. מהגרת, שצצה משום מקום ועשתה את זה בגדול – היא מכרה 130 אלף עותקים באמריקה הצפונית בלבד. עם האלבום החדש שלה, “Kala” היא כבר לא אותה מהגרת מוצלחת. פתאום, אפשר להשוות אותה לרוסי הזה, שהיה פרופסור מלומד בבריה"מ ועכשיו מנקה רחובות בחדרה. אנחנו יודעים של-M.I.A. יש המון כשרון וטריליון איכויות, אולם כרגע, היא מתעסקת בזבל.

הבאסים עדיין שולטים לה על החיים והפלואו שלה ממשיך להרשים, אבל זו לא אותה M.I.A. "קאלה" הוקלט תוך כדי ביקור בהודו, טרינידד, ג'מייקה, אוסטרליה, יפן ובולטימור. את רוב האלבום M.I.A. הפיקה במשותף עם דייב "Switch" טיילור (סוליד גרוב) והם ממש התעקשו לקחת את כל מה שאני לא אוהב מהמדינות הנ"ל ולשלב הכל לכדי אלבום אחד. “Jimmy” למשל, הוא גרסת כיסוי לאיזה שיר ישן מבוליווד, והוא בהחלט אחד מהסינגלים המבחילים ביותר ששמעתי בחודשים האחרונים.

רוב האלבום נשמע כמו איזשהו קשקוש אפריקאי של כמה שבטים שפתאום גילו את נפלאות המחשב והסמפלר – תקשיבו ל-“Bird Flu” ונראה אתכם אומרים שאני טועה. בכלל, מדינות עולם שלישי לא נמצאות רק באסתטיקה של "קאלה", גם הטקסטים הפוליטיים של M.I.A., כמו תמיד, עוסקים בהן – בשיר “20 Dollar” היא מספרת לנו כמה זול לקנות רובים באפריקה (אתם יכולים לנחש את המחיר) תוך כדי שהיא מרסקת באופן מרושע את “Where Is My Mind” של הפיקסיז.

לפחות אפשר לסמוך על האמריקאים שיצילו את המצב. לקראת סוף האלבום, יש לנו שלושה שירים די מוצלחים. “XR2” שדיפלו הפיק מתאים לכל רחבת ריקודים, ולמרות שהוא לא אחד מהרגעים החזקים של דיפלו, הוא עדיין מצליח להתעלות על כל מה שבא לפניו. מיד אחריו, דיפלו מפיל את הפצצה – בלדה מדהימה ולא אופיינית, שמסמפלת את “Straight To Hell” של הקלאש.

לסיום האלבום אנחנו מקבלים הופעת אורח של טימבלנד, במיקרופון ובהפקה. גם טימבה לא מתעלה על עצמו, אך עדיין מספק קטע מוצלח, שמוכיח, בדומה לקטעים עם דיפלו, ש-M.I.A צריכה לאחוז בתרבות המערבית חזק, לפחות מבחינה מוזיקלית. אם היא כל כך דואגת לעולם השלישי, אני בטוח שאנג'לינה ג'ולי תשמח שאיזו בחורה מיליטנטית תלווה אותה ממדינה למדינה – סידור שכזה לפחות לא יפגע לי באוזניים.

מ,י.ה, “Kala”
(XL, BNE)

ג'ני רוטן

טראגי. ג'ני לואיס, הסולנית של Rilo Kiley, חברה בפוסטל סרוויס ואמנית סולו, היא פי אלף יותר שווה מ-M.I.A, לפחות בעיני (אני יודע שיש רבים שחושבים שהקסם האקזוטי של M.I.A. הוא תרכיז הנשיות. ובכן, אני לא אחד מהם). אמרתי את זה לא פעם – השיער הג'ינג'י, החזה השופע, הפנים היפהפיות, הקול המדהים והסטייל. עד היום, לואיס הצליחה לחמוק מכל ביקורת שלי – כל דבר שהיא עשתה אהבתי, אפילו את הקודם של ריילו קיילי, “More Adventurous”, קיבלתי באהבה, והיו בו המון רגעים חלשים. מה שכן, עכשיו היא כבר הגזימה, ואני יודע שלא הקמטים שהחלו לצוץ לה בפנים הם שמפריעים לי – האלבום החדש של ריילו קיילי, “Under The Blacklight” פשוט לא עושה לי את זה. הפעם לואיס לא תצליח לחמוק מכך, מצטער.

“Under The Blacklight” הוא האלבום הרביעי של ריילו קיילי, והראשון שלהם בלייבל גדול. הסיפור ברור – חברת תקליטים רצינית, דולרים ירוקים, ועקרונות נזרקים לפח. שמענו את זה כבר. חבל רק שזה קורה ללהקת אינדי-רוק משובחת כמו ריילו קיילי.

כל קשר "לרוק" נעלם, הטקסטים, שתמיד היו הצד החזק של לואיס, התמלאו בדיבורים לא חינניים על זנות, סקס וחיות אחרות. זה רך ומתוק, לא כמו “Rabbit Furcoat”, אלבום הסולו של לואיס, אלא בצורה עגולה, חנפנית ומשעממת. קצת עושה לי רע לרדת על לואיס, אז אפסיק, אבל אני מניח שהבנתם את המסר.

ריילו קיילי, “Under the Blacklight” (התו השמיני, Warner Bros)

המלצה

הייתי קצת שלילי היום. מה לעשות, הנסיבות לא השאירו לי ברירה. אז אני אשאיר אתכם עם המלצה ל-“Mosaic”, האלבום האחרון של Love Of Diagrams, ש-BNE בדיוק התחילו לייבא לארץ.

Love Of Diagrams הם אוסטרליים, אפילו שקשה להאמין לכך. הם פועלים כבר מ-2001, אבל אחרי שחיממו את אלקטרליין, סוניק יות', דת' קאב פור קיוטי וסטיראולב, לייבל האינדי הנחשב Matador החליטו להוציא להם אלבום. בצדק. התוצאה היא “Mosaic” – אלבום שחי את הניו-וויב והפוסט Pאנק באופן מושלם – הכבדות, האפלות, הסאונד הכל כך אייטיזי. כל כך הרבה להקות פועלות בז'אנר הזה, שכבר קשה לתאר כל אחת מהן – אתם פשוט תצטרכו להאמין לי ש-Love Of Diagrams עושים את מה שהם עושים מעולה. שימו לב לשיר “The Pyramid” – חתיכת יצירה.

לאב אוף דאיאגרמס, “Mosaic” (מטדור, BNE)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully