לשבור את הצופים

הסרט החדש של לארס פון טרייר. הקומדיה החדשה שלו. לארס פון טרייר יכול לעשות קומדיה? היא באמת תהייה מצחיקה? לפני כשלושה חודשים התבשרנו- לארס פון טרייר מודיע: "אני בדיכאון ומפסיק את העבודה על סרטים". כשהוקרנה לראשונה הקומדיה החדשה, לפני כשנה, אמר פון טרייר: "מכונה עשתה חלק ניכר מהעבודה על הסרט". ואני חושב שצריך להתייחס לסרט החדש של פון טרייר כאילו הוא פרש מבימוי עוד לפניו, כאילו באמת מכונה עשתה אותו, כאילו הקונספירציה בוצעה ברצינות, צריך לנתק את כל מה שאנחנו יודעים על פון טרייר- את ההערכה לסרטים המוקדמים, את הניסוח של דוגמה 95, את הקיצוניות הרגשית של "לשבור את הגלים" ו"רוקדת בחשיכה" את הגאוותנות של "דוגוויל" ו"מנדרליי" ואת המשחק האינטלקטואלי של "חמש מכשלות". את הכל צריך לנתק ולחשוב על הסרט כאילו לא פון-טרייר ביים אותו אלא מישהו אחר שאין לנו מושג מי הוא, או שבעצם ביימה אותו מכונה.

"הבוס הגדול" מספר את סיפורו של מנכ"ל חברת היי-טק דנית, שלאורך כל שנות פעילות החברה שיקר לעובדים שלו וטען שמעליו קיים בוס באמריקה – "הבוס הגדול", מה שאפשר לו להיות תמיד נחמד ולהאשים את "הבוס הגדול" בכל דבר שלילי שקרה בחברה. עם פתיחת הסרט מנסה המנכ"ל למכור את החברה למנכ"ל חברה פינית ונאלץ לשכור שחקן מובטל שיגלם את תפקידו של "הבוס הגדול" ויחתום על מסמכי המכירה של החברה. המפגש הראשוני של ששת עובדי החברה עם הדמות של הבוס הגדול, שאינו יודע דבר עליהם או על החברה, מספק שלל סיטואציות קומיות – מבחורה שלאור התכתבות העבר עם הבוס הגדול מחליטה שהוא הומו שצריך לחנך אותו לחשוק שוב בנשים, דרך אחד העובדים שמאגרף את הבוס הגדול לאחר מלמול סתום אודות הקשיים בסתיו ועד עובדת נוספת שהבינה מהתכתובות שהוא מעוניין להתחתן איתה ומאושרת מהרעיון.

מבחינה קולנועית כל הבחירות של המכונה שביימה את הסרט הזה הן בחירות שגויות במתכוון. הצילום בוחר ליצור קומפוזיציות מוטעות וראשיהן של הדמויות נחתכים לעתים קרובות, התאורה לא קיימת, והפריימים ריקים לחלוטין מפריטי ארט. העריכה לא מאפשרת צפייה שוטפת בסרט וגם מי שלא רגיל להרגיש כל "קאט", ירגיש בסרט הזה את קפיצות התמונה הרבות המפריעות לצפייה ואת שינויי התאורה והסאונד משוט לשוט. אפילו השחקנים מתעקשים להזכיר לנו כל הזמן שהם שחקנים ולא דמויות אמיתיות.

באחת מהסצנות החשובות בסרט מדבר השחקן עם אחת העובדות הטוענת בפניו שהוא לא אמין בתפקיד שלו כ"בוס הגדול", הוא אומר לה שבקומדיה של היום הקהל מצפה לחשיפה של הקומדיה – לראות את התפרים. ואכן הסרט מראה לנו את התפרים ומציג סרט רפלקסיבי המתייחס כל הזמן לעצמו משוט הפתיחה בו רואים את השתקפות הבמאי מאחורי המצלמה על חלונות הזכוכית וההצהרה על כך "שזו בסך הכל קומדיה זניחה שלא ראויה לשום מחשבה נוספת", ועד בדיחות הקשורות למניפסט הדוגמה - "החיים הם כמו סרט דוגמה, אולי קשה לשמוע את המילים אך הן עדיין חשובות".

השאלות הפילוסופיות ששואל הסרט הזה הן שאלות העוסקות בדימויים בעולם הקולנוע בפרט ובעולם בכלל. הסרט צוחק על הדימוי שיש לבמאי - האם הוא בדיוק כמו הבוס הגדול מאמריקה? כולם מניחים שהוא שם אבל אף-אחד לא יכול להיות בטוח שהוא קיים? צוחק על התפקיד של שחקן בקולנוע, שתמיד רוצה להיות במרכז ולהראות את היכולת האמיתית שלו, אבל תמיד כבול בחוזה לפיו יש בוס/ במאי מעליו. צוחק על הרצון של אנשים להראות נחמדים בפני כולם אפילו כשהם בעצם מנוולים, וצוחק על האמונה שלנו בקיומם של מאסטרים רוחניים - לאורך כל הסרט מצטט השחקן המובטל את המאסטר שלו "גאמביני", מחיפוש באינטרנט עולה שאין אדם בשם גאמביני ואם יש אז זו שמה של משפחה המואשמת בגניבות בתעשיית הפורנו הוירטואלית.

אבל אחרי שהסרט הזה מנסה לצחוק על כל עולם הקולנוע, אז בסוף בסוף, הבדיחה הזו היא עלינו - על הצופים או במלותיו של פון טרייר הסוגרות את הסרט – "מי שבא וקיבל מהסרט פחות או יותר ממה שציפה - אני מתנצל, אבל מי שקיבל בדיוק את מה שהוא ציפה - מגיע לו". והשאלה האחרונה שצריך לשאול - אם לא היינו יודעים שזו "הקומדיה החדשה של פון טרייר" האם מערכת וואלה! הייתה מבקשת ממני לכתוב עליו ביקורת? אם התשובה היא לא, אז כנראה שהקונספירציה הצליחה ופון טרייר הצליח ליצור לעצמו קומדיה אמיתית שמצחיקה בעיקר אותו.