וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ימית 2000

אורין מוריס

28.8.2007 / 9:08

אמנון רובינשטיין מנבא את החורבן שתלוי מעל ראשה של ישראל בספרו היפה והמורכב "הים שמעלינו". אורין מוריס יצא להשתזף

לפני הכל, צריך להגיד למי שלא קרא, או לא שמע, שאמנון רובינשטיין, כן, זה המשפטן, השר לשעבר, הוא סופר נהדר, ו"הים שמעלינו" ספרו השלישי, הוא ספר יפה, עדין ומורכב. מרשים במיוחד המארג הרב עלילתי שרובינשטיין טווה פה.

הספר מכסה כ-200 שנים של היסטוריה תל-אביבית. הקורא הקפדן עשוי לקפוץ כאן ממקומו למשמע המשפט האחרון, לעשות חישוב קל ולהיווכח כי העיר אינה קיימת מאתיים שנה, אבל ההווה הסיפורי מתרחש בשנת 2147 - וכך עולה בידו לכסות היסטוריה רחבה מזו המוכרת לנו. הספר מתאר סימולטאנית שלושה זמנים במקביל: התרחיש הראשון מתנהל בשנות ה-30 וה-40 למאה הקודמת, בתקופת ההעפלה שלפני מלחה"ע ה – 2 ואחריה. הזמן הבא הוא ההווה שלנו, תל אביב 2007 על שלל תחלואיה. והאחרון מתקיים באיזור ההר של ישראל 2147, ישראל שלאחר המבול שהציף את שפלת החוף ובכללה העיר תל אביב השקועה בים.

המבול של רובינשטיין אינו בא ממעל, אלא נובע מלמטה, מפני הים, שעולים עקב התחממות כדור הארץ והמסת הקרחונים. יופיו של הספר גלום באופן בו רובינשטיין מצליח לקשור את הזמנים השונים ברקמה אורגנית של קשרי משפחה, רעות ונסיבות היסטוריות. לכן החלוקה לעולם אינה שרירותית או מכאניסטית בהתפתחותה אלא זורמת בקלילות מדמות לדמות ומסיפור לסיפור.

בשביל להבין את גודל ההישג אני רוצה לחדד נקודה מסוימת. נוטים לחשוב שהכשרון שמאפשר ספר הוא כשרון כתיבה בלבד: אבל זה אינו מדויק. כי הכתיבה היא רק החומר המותך לתוך תבנית מוצקה של מבנה הרומן. כמו כן, ברומן, ובמיוחד ברומן מסוג זה, מדובר בכמה סוגי "כתיבות" ולא כתיבה אחת, אלא שלל דיאלקטים ושפות המתקיימות זו לצד זו – ורובינשטיין יוצא טוב ומשכנע, ואמין, כמעט בכולן.

היטלר ניצח?

מרתק להשוות בין ספר זה לספרו האחרון, האוטוביוגרפי למחצה, של אברום בורג ("לנצח את היטלר"): רובינשטיין, בטיפולו הרב משמעי באותם נושאים ממש, מצליח בדיוק באותם המקומות בהם בורג, על לשונו החד ממדית והמפוזרת, נכשל. ההשוואה אמנם משונה, משום שאחד הוא ניתוח פוליטי-היסטורי בעוד האחר רומן עתידני, אבל המתחים החיצוניים מהם נובעים שני הספרים דומים להפליא. דוגמה מאלפת לכך אפשר למצוא בעמ' 127– כשאחת הדמויות של רובינשטיין מתייחסת להרס הנפשי שנעשה בה דווקא לאחר המלחמה היא בוחרת להתנסח כך: "היטלר ניצח".

תחלואי ההווה ששניהם מתארים כמעט וזהים וכך גם נבואת החורבן שתלוייה מעל ראשה של ישראל העכשווית. שניהם עוסקים ביחסינו לגר הגר בתוכנו, בגזענות הישראלית החדשה והנצלנית ובאבדן הדרך והמוסר. אצל רובינשטיין האסון שמומט הוא באחת תופעה מדעית מנומקת וחזויה מראש, גם אם מפתיעה בעצמתה ומהירותה, ובאותו זמן הוא גם תופעה מיסטית ממקור רוע עלום השוכן אי שם בקרקעית הים ומנובא על ידי תמהונים וזרים בחזיונותיהם ובחלומותיהם האפלים. רובינשטיין אינו בוחר אופציה אחת כעדיפה ושרירה ולכן שתי האפשרויות מרחפות מעל הטקסט: סיפור מוסר מטאפיזי או סיפור עתידני מדע- בדיוני.

נטייה לאופטימיות

בנקודה אחת לא עולה יפה נסיונו של רובינשטיין לייצר פרספקטיבה רשומונית של שלל נקודות מבט המפרשות אירוע אחד. אולי משום האופל הדרוש, שאינו מפותח בהרכב הנפשי של כותב זה: רובינשטיין הוא כותב עם נטייה לאופטימיות, ואפילו לתסריט החורבן הוא מעמיד אלטרנטיבה שיש בה חיוב.

עיקר הספר מרחש בהווה ומתמקד ביחסים בין זקן ישראלי, יצחק חלמיש, איש "הגנה" לשעבר המתגורר עם ג'מבו, עובד זר שחור. כמה פעמים מעלות דמויות שונות, כולל חלמיש עצמו, חשדות בנוגע לטהרת כוונותיו של אותו אפריקאי, אבל בסיפור, כפי שהוא ידוע, הוא מנוקה לחלוטין מאשמה. אי הבהירות שמנסה המחבר לזרוע כאן אינה פורייה בשום צורה ואינה משרתת את הסיפור במקרה זה.

ישנם עוד כמה מקומות בהם ידו של רובינשטיין מעט קצרה אם כי הדבר מובן לנוכח היריעה הרחבה שהוא פורש כאן. בשביל לצלוח כזה פרויקט ללא מעידות צריך להיות באמת רב אמן דגול. לרובינשטיין אין יומרות להיות שום דבר שהוא אינו, ומכאן בדיוק כוחו ויכולתו להיות מצוי כל הזמן בקטן ובספציפי ומתוכם להעלות את הנדבך ההיסטורי, ואף המוסרי, החורג מגבולות ההיסטוריה אל המיתי. אני חושב שהברכה שששורה על הספר הזה נובעת מאותה איכות נהדרת וכה נדירה לאיש שבילה במסדרונות השלטון ולשכות הכח: הידיעה של אדם את מקומו וחובתו בעולם. והיותו של רובינשטיין כה מבורר ובשל בידיעה זו היא שעושה את הספר ה"ים שמעלינו" לכזה עונג.


"הים שמעלינו", מאת אמנון רובינשטיין. הוצאת שוקן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully