צליחת הכנרת

כמו תאונת רכבת שנתית מתוזמנת היטב ישבתי אתמול מול המסך במשך כמעט שלוש שעות והמתנתי לרדת מהפסים. מדי שנה, במת כוכב נולד מתעצמת בצורה אקספוננציאלית כמעט, והפעם – קסם על ים כינרת. אורות נוצצים, במה, פיינליסטים מעוצבים בסטייל של חו"ל, והשופטים – על אסדה בבריכת הילדים של הימה הכי מוזיקלית שיש לנו.

אומרים שבביקורת בונה נהוג להתחיל בפלוסים כדי לרכך את המינוסים. אז אומרים. צביקה הדר כנראה רב עם הטלפרומטר, כי לא עברו ארבעה משפטים בלי טעות חמורה יותר או פחות שהגיעה לשיא בשורה של לפסוסים מביכים והצמדת ספרה לא נכונה למתמודד לא נכון. זה המשיך כשטעה בהגיית שמו של אסי עזר, והסלים כשסיפר על שיתוף הפעולה בין ערוץ 2 לבין קשת בקדם אירוויזיון 2008, מה שיכול היה להיות נכון אילו לא היה מתכוון לערוץ 1.

פורמט המסך המפוצל המתיש בפתח הגמר (או: מה קורה כשתימניה אסלית כולל ג'חנון ואסי עזר נפגשים) נשמע כצפוי בארועים מסוג זה כשיח חרשים לא פרודוקטיבי. וידאו הפתיחה המושקע של הגמר היה מלווה, אולי בקריצה לימים שצביקה הדר חשב שמנומר זה מרזה, במוזיקה מהקומדי-סטור. רפסודת השאנטי הרעועה של השופטים (מאי תאי מישהו?) הוארה בתאורה צהובה שגרמה לצילום ממצלמת הרחף לשוות לכינרת מראה של בריכת בוץ מטונפת, אך כשעברו לצלם את מסות הקהל הבלתי נתפשות האלו מלמעלה – "כובש" היא המילה היחידה שעולה לי לראש.

דבר אחד ריסק אותי באמת. כמה כואב, אחרי אינסוף חזרות, מיליונים של שקלים, עשרות שעות שידור יקרות של פרומו רודף פרומו, כל הארץ דגלים סגולים סגולים, ויש בעיות בסאונד בפתח הסולו של בועז מעודה. שומעים את זה? זה הלב שלי שנשבר. ועוד לחטוא כך לקול הטהור של בועז מעודה, מסכן, כמה הוא נלחץ. אם הוא לא היה מזיע כל כך הרבה, הייתי רוצה לחבק אותו.

חכמנו אמרו שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך, אז אני לא אעשה לכם את מה שקשת עשו לנו אתמול. לא אלאה אתכם בעוד מילים על אורך הגמר הבלתי נתפש ועל אינסוף הפסקות הפרסומות. באחת כבסתי, באחרת תליתי, בנוספת שטפתי כלים. כל יום גמר – ואני מפטרת את העוזרת. אך למרות הפאשלות, למרות האורך, למרות עייפות החומר מכוכב נולד ומחיקת הצבע הסגול מספקטרום הראייה האנושית שלי, גמר כוכב נולד 5 היה מופע גדול ומרשים עם סטיילינג של חו"ל שפרט על כל הנימים הנכונים.

בלי יותר מדי קטעי וידאו מילדותם הנשכחת של המתמודדים (לקח משנים קודמות) כל מתמודד קיבל פעמיים כי טוב הזדמנויות להוכיח את עצמו. מארינה הייתה מהפנטת בביצוע שלה ל"ואתם רוקדים" יחד עם מיומנה, והגדיר את זה נכון גל אוחובסקי שאמר שהיא כבר מוכנה למלא איצטדיונים. אך פלייה וקוץ בו – מארינה לא מיומנת בריקוד ושירה סימולטנית, והזיעה כמו אריק שרון שנתפס משקר בנאום לאומה. המצלמה, במקום לעשות עימה חסד ולפתוח את הפריים, להצניע את העובדה שעוד שנייה מארינה מובהלת לפוריה בשל אובדן נוזלים, רק התקרבה עוד ועוד והביכה אותנו, ואותה.

בועז (להלן "הזמיר", באדיבות ג. אוחובסקי) נטמע, נבהל, נעלם וברח, ופספס לחלוטין הופעה שיכולה הייתה להיות טובה עם דיוויד ברוזה. גם שלומי (להלן הלוחם בעל הקול תלול המסלול) קצת תעה בדרך בחיבור הלא טבעי שלו עם סקאזי, אבל טדי הפקות כמו טדי הפקות יודעים מה הם עושים, והביטים ביחד עם הגיטרות החשמליות העבירו את המוני בית ישראל על חוף הכינרת על דעתם. לשניה אפילו הצטערתי שלא הייתי שם, ואז נזכרתי שגם בכנרת חם כמו במדור התחתון ביותר בגהינום והתחרטתי.

ואז הסוף. ההכרזה הייתה לא מעייפת באופן מפתיע, בועז שר שוב את שיר הניצחון שלו ולרגע לא חשבו בקונטרול לפספס את העלייה של האמא הראשונה של כוכב נולד על כיסא גלגלים לבמה (ולמי שעקב – הייתה שותפה לבחירת השירים לאורך התכנית ואפילו קיבלה הקדשה מרגשת). לקראת סוף השיר, אחז בועז "הזמיר" מעודה בידה של אמו, הסתכל בעיניה וסיים את השיר. ההפקה של התכנית וודאי לא ידעה את נפשה מרוב אושר על הקודאק מומנט המושלם הזה בסיומה של עונה מצוינת. אפילו העין שלי לא נשארה יבשה.