בסיסטית מחפשת להקה

אחת הקלישאות השנואות עלי בביקורות מוזיקה היא "הלהקה הכי טובה שאתם לא מכירים". כמה מתנשאים אפשר להיות? מי אמר שאתם לא מכירים? מבלי ליפול לפח הזה, נדבר היום על משהו אחר לגמרי – על הלהקה הכי טובה שאני לא מכירה. קוראים להם My Teenage Stride וגיליתי אותם היום. אם אתם כבר מכירים אותם מזמן, אשריכם וטוב לכם, שהרי נדיר מאוד למצוא להקה שמזכירה בעת ובעונה אחת את Guided By Voices, Television Personalities ו-The Go-Betweens, שיש לה (כמה) שירים עם בייסליינים בסגנון פיטר הוק וסולן שפעם בכמה זמן משחרר ייללת מוריסי וקוראים לו ידידה. ידידיה! (טוב ג'דדיה, החבר'ה קוראים לו ג'ד).

זה לא קורה הרבה, אבל פעם בכמה זמן אני מגלה להקה שגורמת לי להצהיר שהיא הלהקה החדשה האהובה עלי. זה לא תמיד מחזיק, אבל היום היה יום כזה. סליחה על ההתראה הקצרה ועל זה שזה עוד לא הספיק לשקוע, להתערבב עם כל היתר ולצאת מהצד השני בצורה קצת יותר מעובדת, אבל זה מה יש. אחרי האזנה רנדומלית לכל מיני שיט שהורדתי ומחיקה של איזה ארבע תיקיות עם כל מיני לחששני ולחששניות אינדי בלתי נסבלים (פרוצדורה סטנדרטית), מצאתי את My Teenage Stride. אחרי כמה וכמה האזנות מלאות התלהבות וקופסת שימורים של ליצ'י אני אפילו מרשה לעצמי לקרוא להם MTS. א. כי זה קצר יותר. ב. כי תמיד קינאתי באנשים שהם מספיק קולים כדי לקרוא ל- Guided By Voices- GBV (מעולם לא פגשתי אדם שהוא מספיק קולי כדי לקרוא למאי בלאדי וולנטיין MBV בקול רם, מקסימום לכתוב את זה). ג. כי My Teenage Stride נשמע כמו שם של להקת אימו. גם ידידה מודה שזה שם גרוע.

אחרי תחקיר מעמיק במידה גיליתי ש-MTS הם בעצם רק ידידיה – ידידיה סמית - שהוא בחור שמנמן מברוקלין שגדל במסצ'וסטס ובגיל שבע כתב שיר בשם "מי מלח באף שלי". אחר כך הוא למד לנגן על גיטרה ופסנתר ותופים וכל היתר, השתלט לאחיו הגדול על הטייפ 4 ערוצים ולא הפסיק לכתוב ולהקליט שירים. האלבום החדש, “Ears Like Golden Bats”, שיצא בתחילת השנה ויצא לאחרונה מחדש, הוא השלישי שלו תחת השם MTS והראשון שלפחות חלק ממנו הוקלט ביחד עם להקה ולא לבד. באופן כללי, סמית אוהב להקליט לבד ולהופיע עם להקה.

ובחזרה לתגלית. “Ears Like Golden Bats” מכיל 14 שירי פופ גיטרות מושלם שנשמע כמו שילוב של אינדי בריטי מהסוג הביישני מאמצע שנות השמונים, ריחוף שוגייזרי ופופ פיל ספקטורי מהסיקסטיז (זאת אומרת ג'יזס אנד מרי צ'יין). אם אתם לא מאמינים תראו את הקליפ עם הילדה הקטנה החמודה ל“That Should Stand for Something” (לנוחיותכם, מצ"ב קישור בתחתית העמוד) ותגידו לי אם זה לא השיר הכי טוב שאף להקת אינדי-פופ סקוטיות לא כתבה בשנת 86'!

כסילים היו יכולים להאשים את MTS ברטרו ללהקות C-86 כמו הפאסטלז, ה-Wedding Present,Close Lobsters ודומיהן, אבל יש כמה הבדלים מהותיים. קודם כל, בניגוד לזמרים בחלק ניכר מהלהקות הללו, סמית לעולם לא נשמע כאילו הוא מתבייש לשאול אותך מה השעה - נהפוך הוא! לפעמים הוא נשמע כמו ג'ון קייל! והוא גם יודע לכתוב שירים (שזה משהו שאפשר להגיד רק על חלק מלהקות C-86), ובחלק מהשירים הללו יש את ההמנוניות האנדרדוגית הלהיטית הגאונית (שימו לב לסופרלטיב המרובע שבניתי כאן) של GBV (הא!). היום היה יום טוב.

מיי טינאייג' סטרנד, “Ears Like Golden Bats”
(Becalmed)