וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כרמלית

דקל גודוביץ'

2.9.2007 / 10:39

בוגרי החוג לאמנות לקחו רכבת לעפולה, להציג את תערוכת הבוגרים המוצלחת שלהם. דקל גודוביץ' מפצח גרעינים

מעשה יפה עשו בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה בראשות פיליפ רנצר, כשירדו מראש הכרמל אל בירת העמק להציג את 12 נבחרי תערוכת הגמר בגלריה העירונית בעפולה (אוצר: רוני רכב, מנהלת הגלריה: רותי קלימי). בימים אלה, כש"אמנות לעם" ובייחוד המחלקה לאמנות פלסטית שבה נמצאים בסכנת סגירה מוחשית וסופנית, יש במעשה זה הצהרת עמדה לא רק לגבי חשיבותה של האמנות בפריפריה אלא גם דוגמא אישית לבתי ספר אחרים שאולי יאריכו את תערוכות הגמר הקצרות שלהם, וימקמו אותן בחללי אמנות בערי הפריפריה לשמחת הסטודנטים ותושבי הערים.

"עפולה - עיר של תרבות" מכריזים הברושורים של היכל התרבות החדש של עפולה, הצמוד לגלריה העירונית בת השנתיים. אבל אף שלט לא מכריז על תערוכת הבוגרים וחבל. חבל גם שחלל הגלריה העירונית שהוא חלל גדול, חדש ואידיאלי לתצוגה עם קירות לבנים ורצפה חלקה ואפורה, מוקדש ברובו לתולדות העיר עפולה בתערוכה "עפולה – ימים ראשונים". זו תערוכה מהסוג ההיסתדרותי-בולשביקי הישן והטוב של כיבוש הארץ וייבוש הביצות – עם מפות, תמונות ארכיון ולוח כרונולוגי. דברים דידקטיים וחינוכיים שכאלה מקומם כיום באתר האינטרנט העירוני או מבואת בניין העיריה, ולא כתצוגת קבע בגלריה לאמנות. כך היה משתחרר מקום רב כדי להפוך את חלל הגלריה הקטן למוזיאון גדול ומכובד, ולהביא לעפולה לא רק את הנבחרת של 12 המופלאים, אלא את כל 33 הבוגרים שהציגו את עבודתם באוניברסיטת חיפה.

אבל התערוכה הקטנה והמוצלחת בעפולה עושה שימוש נבון במגבלות החלל הנתון, ומציגה מספר רב של עבודות של כל סטודנט, ומאפשרת להפוך אותו לדמות עגולה ומלאה. היא מכה בך בכניסה עם עבודות גדולות ממדים וצבעוניות של מיה סאסי, סמדר אליאס ויעלה חזות. מבין השלוש מצאתי בנזילות ומריחות הצבע של מיה סאסי משהו שיש בו איזו איכות סטודנטיאלית עדיין, של משהו בתהליך, שאינו גמור. העומק של הצבעים הכהים בציורים המופשטים מייצר תחושה של רב הנסתר על הגלוי ונדמה כאילו נעשה ללא מאמץ. דווקא המאמץ להגיד משהו עמוק, כפי שבא לידי ביטוי בעבודותיהן היותר ריאליסטיות של שתי חברותיה לחלל, פועל נגדן.

לאחר המכה הראשונית הגדולה, אתה בורח לחלל קטן וצדדי, ויפה עשו האוצרים כשהציבו בחלל זה את עבודותיה הקטנות של מיכל ולברגה לבדה. הדיוקנאות המבקשים את הפינה שלהם עשויים שכבות פלסטלינה צבעונית ומזכירות קצת קומיקס עצוב בצבעים זוהרים. הניגוד שבין הזוהר, העצב והשימוש בפלסטלינה מאיר את אותה פינה נידחת. גם חמשת צילומיה הקטנים של ביאנה נודלמן קיבלו קיר משלהם וטוב שכך. אלו צילומים מציצנים לביתם של אנשים, כנראה משפחה אחת (משפחת האמנית?), והדרך שבה הם מצולמים, הופכים ברגע אחד את הצופה מתייר בתערוכה לפולש לבית פרטי המעורב בחייהם של המצולמים בו ודואג לשלומם.

יצר ההרס המשתולל בעבודותיו של ג'אבר עבאס בפלסטיק, מערב גם הוא את רצונו של הצופה לקום יום אחד ולהתעלל בכל הפלסטיק שמקיף אותו. להמיס ולעוות פחי אשפה ירוקים, ומוצרי פלסטיק מוכנים הנמכרים ברשתות השיווק הגדולות. הפלסטיק כמייצג של ה"ready made” האמיתי, וגם כמייצג של הזיהום הסביבתי המקיף אותנו. זיהום שהוא לא רק סביבתי מבחינת חומרי הגלם שלו, אלא גם ויזואלי בצבעיו ובהשתלטותו על המרחב. עבאס הופך את מוצרי הפלסטיק המוגמרים בחזרה לפלסטיק גולמי (מי ראה פעם את החומר הזה?), ומפסל ממנו את אמנותו כפלסטיק ביד היוצר.

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא

למראה התערוכה המרשימה בעפולה, הצופה מצטער שלא זכה לראות את תערוכת הבוגרים המלאה בחיפה. לפתע מעניין יותר מכל לדעת, מי הם אלו שלא נבחרו להציג בעפולה. מי הם אלה הבלתי מקובלים בכיתה. ולמה, לכל הרוחות אותם סטודנטים לא מחדשים את "סלון הדחויים" הפאריזאי בתערוכת נגד מתריסה ופרובוקטיבית. הרי את תעודת האמן שלהם הם כבר קיבלו, אז ממה הם בדיוק מפחדים? למקרה שהם יחליטו לאזור אומץ, יש לי אפילו מקום בשבילם- התחנה המרכזית. כל כך הרבה קירות פנויים, חשופים ועלובים במצוקתם ומשוועים למעשה אמנותי צעיר וחתרני.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully