ירדו ליגה

מעטים הבגירים שחצו את קו הגמר, משמע צפו בכל 119 הפרקים של העונה השניה של "האלופה". התחושה שאופפת את המיעוט שצלח את הסדרה – ומדובר בתחושה בלבד, שכן נתוני ה-VOD שלה מרשימים ביותר - היא שמדובר בהישג לא מבוטל, כמו לסיים ריצת מרתון רק מכוח האינרציה, לעבד את הסבל לאדישות, לפעול כנגד כוח הרצון, שמבקש לתעל את שלושים ומשהו הדקות היומית לעיסוקים פרודוקטיביים, הומניטריים, אולי אפילו אקולוגים. ומנגד קורא אותו הקול הפנימי שלא לעצור, לא לפרוש מהמרוץ, תכף זה נגמר. הרס עצמי בטהרתו.

"האלופה" בגלגולה הראשון הייתה אחת מהטלנובלות המוצלחות ביותר שהנפיקה הטלוויזיה הישראלית (ביחד עם "טלנובלה בע"מ" ו"השיר שלנו" בעונתה הראשונה). היו בה משולשי אהבה למכביר, יהודה לוי ועופר שכטר בכמויות בלתי נדלות, אך מה שבלט בה מעל לכל הייתה המסגרת שלה - סיפור על קבוצת כדורגל; מצחיק, עממי ומוכר, אפילו אם מופרך לפרקים. וסביב אותה הקבוצה, "הכוח ירושלים", התנהלו הדמויות וצירי העלילה השונים.
כבר מהפרק הראשון של הסיבוב השני של "האלופה" היה ברור שאמנם בסופה של העונה "הכוח" תהיה האלופה, אך גם שמעלליה של הקבוצה יתפסו מקום משני, לא עוקב ולא מרכזי, בנפתולי העלילה. וכך, מינוס כמה שחקני מפתח, פלוס שחקני חיזוק מקרטעים, נפתחה העונה.

כבר בפרק הראשון הבליח על המסך דורי בראל (טל ירמי), דמות אנמית, מגומגמת ומגמגמת, עם כמויות כריזמה של מוכר בפוקס, ואחריו קארין טבת (עופרי פרישקולניק), דמות שמוציאה לתל אביבים בכלל ולעיתונאיות תל אביביות בפרט שם רע. וכמובן, ניקי (ג'וליה לוי בוקן) שעלתה ארצה כדי להתחפש לניקיטה ולתת פייט בלונדיני מחרמן לעדי הימלבלוי, ובסוף התגלתה בשיא עליבותה, כעוד אישה הנשלטת ע"י אהובה ההרסני.

כמובן שגם כמה פנים חדשות ומרעננות ליוו את העונה, היו אלה בעיקר אסי תבריזצ'י (איתי תורג'מן) ואלינור (דנה פרידר) - זוג המהממים מהפריפריה שבאו לבחון את אהבתם בעיר הבירה, שכצפוי נחלה כישלון חרוץ.

הסדרה עברה את מכשול הפרקים הראשונים הידוע והמוכר, ותוך 20 פרקים לערך החלה בנסיקה מבוקרת, שנגדעה באותו הפרק האלמותי בו סיגי (מיכל גבריאלוב), הדמות האהובה ביותר בסדרה, מתה לקול יבבותיהם של תום, אוסקר והצופים האדוקים.

מיד בתום שידור הפרק, אולי בשל תגובות הצופים הנזעמות, הוכרזה הפסקה בת שבוע, כשלאחריה, התחושה הכאוטית רק התחדדה והובילה להבנה הכשלים ב"האלופה 2". בקרב התסריטאים היה רצון עז להתייחס לכותרות שונות הנמצאות על סדר היום, וזאת על חשבון טיפול נאות בדמויות, כדי לייצר אמירות בנושאים כמו: הון ושלטון, מזרחיות מול אשכנזיות, דת וחילוניות, מחלות נפש, התמודדות עם שכול, גילוי המיניות, קשיים בהתעברות, ובקיצור: כל מוסף שישי, כולל המקומון. כתוצאה מכך, העלילה, שגם כך לא הייתה מהודקת דיו, הולידה עוד צירי עלילה נוספים, שנקודות ההשקה ביניהם היו או מאומצות או פשוט בלתי קיימות.

אם לא די במיגרנה, ביקשו היוצרים לתבל את השממון על ידי ליהוקים בלתי מתבקשים, הברקה שמוצתה עד כלות ב"שיר שלנו". וכך קיבל כוכב ערוץ הילדים עודד מנשה את תפקיד הסקס מניאק, תום אבני את תפקיד העבריין נמוך הקומה, תכול העיניים והקשוח, וגיל ריבה יצא מהלימוזינה לטובת תפקיד עומק כחוקר משטרה. לאט לאט התבהר העניין שיותר מכך ששחקנים אלה משרתים את הסדרה באפקט ה"הפוך על הפוך", הסדרה היא שמשרתת את השחקנים עצמם ועושה להם תיקון תדמית, וזאת לו בשל הרצינות התהומית בה שיחקו את הדמויות, ללא שום אירוניה או הומור עצמי.

חזרתם המבורכת של מילי וטובה גמזו שפכה קצת אור על המרקע, ואפילו חזרתם של דריה וג'לל היתה נסבלת בזכות הבלחות קומיות משובחות של דובי קייזרמן (גיא לואל הענק). מצד שני, חזרתה של מיטל הייתה בגזרת העלבת האינטיליגנציה של הצופים, כשלוהקה לתפקיד שחקנית, שאפילו הצלקות שעל פניה לא יכלו לטשטש את חוסר הדמיון בינה לבין לירז צ'רכי.
ציר עלילתי אחד, שדווקא מאוד חיבבתי, היה קשור לרני זליג (מייקל לואיס), הגדיל המרוצה מעצמו ובעל הנוכחות הבלתי נסבלת ביותר על המסך, שצוות לרומן עם שחקנית כה כעורה. תהיו בטוחים שמדובר בנקמה אישית ביותר שנרקמה על ידי אחד מהתסריטאים.

בפרקים האחרונים תפסה העלילה תפנית חדה בה בקהאם לעניים, להלן סער פדידה, שיחק אותה ג'ק באוואר עד סוף העונה, והסדרה התקדמה בקצב חסר תקדים. פתרון מושלם לסגור כמה שיותר קצוות פרומים ולירות כמה שיותר כדורים בכמה שפחות פרקים.

וכך מתו להם, בלא הנד עפעף וללא סנטימנטים: ניקי, מיטל, ג'וסף אוגנסיאן ודורי, ארבע דמויות מפתח חשובות, שההתייחסות למותם עמדה בפרדוקס מוחלט לציר עלילתי אחר בסדרה, בו תום מתאבל במשך יותר מדי פרקים על אהובתו שנפטרה.

ובסוף, סוף טוב הכל טוב, האלופה שוב אלופה, וסער, ליאן וגל, המשפחה הכי מפורקת בטלוויזיה, תקועה בפקקים כמו יתר עם ישראל. אך לא נשכח את סיפור כבשת המזל של דוד מהטוטו, ולא נסלח על הרומן בין גולדה ויעל וגם לא על החברות הדביקה בין אוסקר ואהרל'ה. ומי שבכל זאת ימצא את עצמו, בתום תקופת התאוששות והחלמה, שקוע בגעגועים, יוכל למצוא את המוכשרים מכוכבי הסדרה, מוסקו אלקלאי, מירב גרובר ועירית קפלן מחזירים לעצמם את כבודם האבוד על במות התיאטרון.