מחיר סמלי

באותו יום ממש בו הפכו ילדי שדרות לאזרחים שרוטים לנצח, בחרה אחת מוועדותינו הנכבדות את הסמל של חגיגות ה-60 למדינה, אותו מלווה, כמובן, דמותו המאוירת של ילד קטן. כי ילדים זה הכי חשוב, בעיקר בדו-מימד ובנאומי טרום-בחירות. אם יש מוטיב מרכזי בישראל, הוא חוסר הדאגה הברור לעתידם של ילדיה, כל תחום ה sustainability, ברות-הקיימא, הוא אחד המוזנחים ביותר ולראיה, השנה בוטל בפועל תפקודו של "נציב הדורות הבאים" בכנסת, האיש היחיד שתפקידו לא לכבות שרפות קיימות מתוך היסטריה, איוולת ו/או שחיתות, אלא לבחון את המדינה בראיה כוללת ולהבטיח שבמידה ויישאר כאן מישהו עוד 20 שנה, יוכל זה לנהל חיים סבירים כלשהם. כלומר, האיש היחיד שעיקר עיסוקו הוא בעתיד, במחר. ביטול כהונה חשובה זו לא מנע מחבורת הליצנים לבחור דווקא בסמל של ילד המלווה בסלוגן "היום והמחר".

על העובדה שהסלוגן של שנת השישים לישראל אינו בעברית כבר ממש אין כח להרחיב את הדיבור. ברמה העקרונית, אין לידע את המושגים "היום" ו"מחר", שכן הם כוללים יידוע במהותם. ה- ה' המיותרת הזו היא בדיוק הקשקוש והסלוגניזציה המצועצעת והאינפנטילית שבישראל של היום ולצערי גם של מחר כל כך אוהבים לאהוב.

הגדיעה של המילה "ישראל" בסמל הזוכה, בין ה- א' ל- ל', היא רעה גרפית, רעה סימבולית וודאי תביא עלינו את חרון אפו של אדושם, על ששכחנו ששמה המחייב של מדינתנו הוא "ישר-אל". מבחינה עצובית זה קצת מזכיר לי את ה "א-לוהים" בסלוגן של הליכודניק המנוצח משה פייגלין. כוונת המקף היתה שלא לכתוב את השם המפורש במלואו (על אף שבכל מקרה יש כאן מקרה ברור של "נשיאת השם") ובפועל קיבלנו א-לוהים, כמו א-סימטרי, עם ה- א' של האנטי. כקוריוז אציין שכדומיין בחר לו משה פייגלין את הכתובת www.mf1.co.il ללמדך מי המאדי-פאקר מיספר אחת של המדינה

אז כן, בשעה שילדים בני ארבע קיבלו טילים על הראש, ישבו נבחרנו - במזגן ועם בקבוק מינרלים והתבוננו בציור השבועי לילד: ששת ה"לוגואים" (סמלילים, בעברית) שהוצגו בפניהם, נראים, רובם ככולם, כסמלים נהדרים לתחרות הריקוד האמנותי של מפלגת התחיה. מה הם, בשם אלוהים וטרטקובר, כל הסלסולים והסלסלות הללו? אפילו מגן הדויד, מגננו, הצטרף בכמה מהעיצובים לרפיון המסולסל והוא נמזג לו כעננת עשן או כשד השב לבקבוקו בסיום התפקיד. האם הסלסול נכפה עלינו מכוחן של הספרות העגלגלות 6 ו- 0? והאם ישכיח הסלסול הרפה והרך את מצבנו הקשה והבלתי נסלח? האם הבריף שקיבלו המעצבים היה בן מילה אחת והיא: "קקמייקה"? תפקידו של המעצב הגרפי להפתיע, לרענן את התפיסה החזותית של השפה, להחדיר כמה שיותר מטען לתוך כמה שפחות צורה. בכל הסמלים שהוצעו אין למעשה שום דבר שמייצג את הארץ: שום היסטוריה, שום פריט נוף (ויהיה זה הים, הברושים, עזריאלי או ירושלים) שום שמש, שום יהודים-ערבים. שום כלום. הדבר היחיד שמסמל את ישראל לקראת גיל הפנסיה הוא הסמל עצמו.

בלית ברירה נאלצת מערכת וואלה! להציע סמליל מדויק יותר לשנתה השישים של ישראל, ולהלן ההצעה: טיל קטן (סקאד, קסאם, אולי קטיושה) לפוף-כרוך בחגיגיות רבת-הוד עם עצם גלילי אחר - הלוא הוא הפיפי של כבוד הנשיא לשעבר. סמל זה יזכה לכינוי החיבה "השטרונגול הלאומי", ועצמת שני הפאלוסים השלובים זה בזה, מאחדים כוחות, תעביר היטב את מצבה של ישראל: מדינה המכלה את האנרגיה של עצמה בזיונים מבפנים ומבחוץ.

והערה אחרונה לסיום: כמי שרגילים להסביר לתיירים המגיעים לארץ שישראל לא שינתה את שמה "ל"נוקיה", על אף הלוגו האימתני של יצרנית הטלפונים המקבל - ראשון בשער, עוד לפני קרובי המשפחה או נציג הסוכנות – את פניהם, הופתענו כולנו לראות שלסמל חגיגות הששים אין חסות. ככה? סתם לוגו? בלי איזה באנר קטן? מוזר. מישהו עוד יחטוף על זה על הראש.