בסיסטית מחפשת להקה

עם אוסף סמי-חדש על המדפים, “Famous Last Words: The Collection” שמו, חשבתי שהגיע הזמן לחזור קצת ל-Tears for Fears. הייתי עושה זאת גם אם עטיפת דיסק של להקה עלומה בשם Graduate לא הייתה מפתה אותי מהמדף בטאוור רקורדז.

ממבט ראשון היא נראתה כמו עטיפה סטנדרטית לגמרי של להקת מוד רבייבל בריטית מסוף הסבנטיז/תחילת האייטיז: חמישה נערים רזים בחליפות כהות תואמות, חולצות צהובות ועניבות דקות, נעלי שפיץ אדומות ותספורות מוד מוקפדות. רק שאם מסתכלים מקרוב אפשר לזהות בפניהם של שני חברי הלהקה המובילים את פרצופיהם של טירס פור פירז. על אף שהם ממש ילדים, אי אפשר לטעות: הגיטריסט החייכן הוא רולנד אורזבל – אותו אתם מכירים בתור ההוא עם השיער הארוך מטירס פור פירז – והבאסיסט הוא קורט סמית' – כלומר ההוא עם השיניים. אם מסתכלים טוב טוב טוב אין שום בעיה לזהות, רק מזל ששמו על הדיסק מדבקה שכתוב עליה “Pre-Tears for Fears LP” כדי שתדעו לשלוף את זכוכית המגדלת מהתיק.

לא התאפקתי וקניתי את הדיסק; רה-אישיו שיצא לפני כמה שנים וכולל את האלבום הראשון והיחיד של ההרכב שיצא בשנת 80', “Acting My Age”, ושורה של בונוסים, שחלקם הם שירי האלבום השני של הלהקה שמעולם לא יצא. אילו זה היה זבלה כל הסיפור היה נגמר בתור קוריוז, אבל האמת שזה דיסק ממש לא רע.

רולנד אורזבל וקורט סמית הכירו בבית הספר בבאת', בדרום מערב אנגליה, בגיל 13. קורט חשב שרולנד צרפתי, רולנד חשב שקורט הודי. רולנד ניגן בכל מיני להקות אחרות בתיכון, לפני שהוא הקים עם כמה חברים הרכב בשם Graduate, שקיבל את שמו כתוצאה מזה שהם נהגו לפתוח את ההופעות שלהם בקאבר ל"מיסז רובינסון" של סיימון וגרפונקל מפסקול הסרט "הבוגר".

השנה הייתה 1979 ותחיית תרבות המודז הייתה בעיצומה. הסרט "קוואדרופיניה", המספר את סיפורו של מוד צעיר בלונדון של 64' על רקע שירים מאלבום הקונספט בעל אותו השם של ה-Who, בדיוק יצא לקולנוע. לאנגליה נולד אייקון מודז חדש בדמותו של פול וולר, שלהקתו, הג'ם, שילבה וורקינג קלאס פאנק עם אסתטיקה מודית אנגלוצנטרית. ולצד להקות הניו-מוד, שהושפעו מה-Who, הקינקס והסמול פייסז, צמחה גם סצינה של סקא בריטי, ששילבה פאנק וניו ווייב עם מקצב הסקא הג'מייקני שהמודז המקוריים רקדו לצליליו 15 שנה קודם לכן, בתוספת אג'נדה פוליטית אנטי גזענית עדכנית.

Graduate פעלו בשולי הגל הזה ומעולם לא זכו להכרה ממשית. הלהיט הכי גדול שלהם, “Elvis Should Play Ska”, הגיע למקום ה-106 במצעד הבריטי. כמו הרבה להקות ניו-מוד אחרות מהתקופה, גם הם התקבלו באהבה גדולה יותר בספרד, הולנד וגרמניה, שם תמיד חיבבו פופ תמים ומטופש כשהוא ארוז בסטייל.

עד היום הלהקה מתעקשת שהיא מעולם לא ממש הייתה חלק מסצינת המוד. ואילו הסיפור שמאחורי “Elvis Should Play Ska”, שמסתבר שמתייחס לאלביס קוסטלו ולא לאלביס פרסלי, הוא כזה: רולנד שמע בזמנו את אלביס קוסטלו אומר בראיון שכל להקות הסקא והטו-טון של התקופה הן לא יותר מאשר "וואן היט וואנדרז" שקופצות על עגלת המוד רבייבל. אורזבל חשב שקוסטלו סתם מקנא בלהקות הסקא שהצליחו במצעדים יותר ממנו, ובתור הסתלבטות הוא כתב את השיר “Elvis Should Play Ska”, על פי סטנדרט הטו-טון של הספיישלז (שקוסטלו עצמו הפיק להם את האלבום הראשון), סלקטר, הביט, מאדנס ומשינה. גם אם השיר היה אמור להיות בדיחה ותו לא, הלייבל בו הם היו חתומים החליט לנצל את העניין ולשווק את Graduate כלהקת מוד/סקא. אנשי הלייבל סחבו את חברי הלהקה לקינגז רוד בצ'לסי לקנות חליפות מודז והכריחו אותם להופיע איתן ולהצטלם איתן בתמונות הפרומו. אולי הם גם אחראים לזה שהלהקה נהגה לנגן את ”Substitute” של ה-Who בהופעות.

אבל לא משנה כמה הם יכחישו, האמת היא שאלבום הבכורה של Graduate נשמע כמו אלבום מוד-רבייבל לכל דבר ויכול בשקט לעמוד על המדף לצד דיסקים של Secret Affair, The Merton Parkas, The Chords וכו'. וגם אם אין להם עוד שירי סקא מלבד השיר ההוא על אלביס, מקצבי רגאיי בסגנון פוליס דווקא יש. “Acting My Age” הוא לא אלבום מבריק, אבל אם אתם אוהבים את להקות תחיית המודז או ניו ווייב בריטי כמו סקוויז, ג'ו ג'קסון וכמובן אלביס קוסטלו המוקדמים, זה דיסק ממש חמוד.

בקיץ 1980 החלו Graduate להקליט את אלבומם השני, שמעולם לא יצא, ואפשר להבין למה. שירי האלבום ההוא, שמופיעים בדיסק הזה כבונוסים, הם מקושקשים, מבולבלים וחסרי כיוון ואיכשהו צולעים בין מוד לגלאם לפופ קדם-סינתפופי עם נגיעות פרוג מטרידות. זה זוועתי למדי, אבל העובדה שכבר ממש אפשר לשמוע בהם את טירס פור פירז מהווה סוג של פיצוי. בסוף 81' Graduate התפרקו, תחיית המוד/סקא הסתיימה ובמקומה הגיע צליל חדש – הסינתפופ. כשאורזבל וסמית חזרו בתור צמד הכל כבר היה נראה אחרת.

גרדיואט, “Acting My Age”
(Sanctuary)