איש יקר, ריצ'רד דוקינס. תיאוריית הגן האנוכי הפכה אותו לאחד הביולוגים האבולוציונים החשובים והשנויים במחלוקת של 30 השנים האחרונות, אבל לציבור הרחב הוא מוכר בעיקר כמטיף ומפיץ נחוש של התורה האבולוציונית בפרט, ושל חשיבה רציונאלית בכלל. יחד עם עמיתו-יריבו המנוח סטיבן ג'יי גולד, דוקינס נלחם זה שנים בגל אחרי גל של מה שמכונה "בריאתנים" (תומכי הגישה האלוקית), מאבחני צ'אקרות, דתות ממוסדות, אמונות טפלות ואנשים טיפשים באופן כללי. מבחינה אידיאולוגית, דוקינס הוא דינוזאור. בעוד שאר העולם מפלרטט בלהט עם סוג כזה או אחר של ספיריטואליזם, דוקינס בטוח שהתשובה לכל חוליי האנושות היא ספקנות מדעית בריאה. כל תיאוריה שאינה עומדת בבחינה מדעית ראויה להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה, כולל אבינו שבשמיים.
אחרי שנכנס בדתות המונותאיסטיות ולא השאיר עליהן אפילו שריטה יוצא דוקינס ב"אוייבי ההגיון" לטפל בשאר מאחזי העיניים: אסטרולוגים, גורואים ומתקשרים עם המתים. משדרי הטלוויזיה שלו אפקטיביים להפליא: הם מורכבים ממנות שוות של מניפסטים רהוטים מטעמו וראיונות שהוא עורך עם קורבנותיו, תוך שהוא עושה מטיעוניהם סלט קצוץ דק. קשה מאד לא להידבק בלהט של דוקינס, הן משום שהוא רטוריקן מוכשר, והן משום שאמונות לא-מדעיות מלאות מטבען בסתירות גסות.
ומצד שני, בהתחשב בכך שדוקינס הוא תיאורטיקן מבריק, תוכניות הטלוויזיה שלו ו"אוייבי ההגיון" אינה יוצאת מן הכלל נוטות להיות פשטניות להחריד; הוא מרכיב מהחומרים המצולמים איש-קש רעוע רק כדי שיוכל לערוף את ראשו. אין לו שום כוונה לתת למרואייניו במה אמיתית כדי לשטוח את טיעוניהם, והוא כלל לא מנסה להבין את הבסיס לאמונתם. זאת משום שדוקינס הוא פונדמנטליסט פונדמנטליסט חילוני אמנם, אבל קיצוני ויהיר לא פחות מיריביו השרלטנים.
דוקינס כל-כך עסוק בהתייהרות על חשבון המאמינים, שהוא כושל בהסברת המניעים לאמונה שלהם. בשלב מסוים הוא אומר למרואיין: "אתה כל-כך קרוב לאמת, ובכל זאת כל-כך טועה"; האמירה הזו נכונה לגמרי לגבי דוקינס עצמו. התשובה שלו לשאלה הכי חשובה בלתי מספקת בעיניי.
אתאיזם = דיכאון קליני
מדוע אנחנו ממשיכים להחזיק באמונות, גם אחרי שהוכח שאין להן בסיס? התשובה של דוקינס: התנייה פאבלובית. אני חושב שצריך לתת לאנושות קצת יותר קרדיט: אנחנו נאחזים באמונות מופרכות משום שהן מעניקות לחיינו משמעות. המדע אמנם נתן לנו סניטציה, חיסונים ופלאפון עם מצלמה, אבל הנזק שגרמה המהפכה המדעית לתודעה האנושית בלתי הפיך: פעם היינו בטוחים שאנחנו נזר הבריאה, הבנים המועדפים על אלוהים. ידענו שהוא שם לב לכל פיפס שלנו. והנה בא המדע ונישל אותנו מבכורתנו: הוא סיפר לנו שאנחנו תוצאה מקרית של תהליכים כימיים על כוכב נידח בפינה שולית של יקום שאיננו מבינים. יש אנשים, כמו דוקינס, שתמונת-העולם הזו ממלאת אותם בתחושת חירות אורגזמית; את רוב האנושות היא מכניסה לדיכאון קליני.
העולם המודרני הוא עולם עצום ומרוקן. לא רק שהאנושות איננה בת בכורה עוד, היא יתומה. דווקא בעולם כזה גדלה הבדידות הקיומית. בניגוד לדוקינס, רוב האנשים זקוקים לידיעה שמישהו מכוון את חייהם; לכן הם נאחזים בכל עדות קלושה לקיומו של דבר-מה גדול מהם.
ייתכן שחובתו של האתאיסט לנסח בעצמו את משמעות חייו היא תמצית החירות האנושית, אבל רוב האנשים צריכים להתפרנס, ואין להם זמן להרהר במשמעות קיומם. הם זקוקים לאמונה מן המוכן, לאידיאולוגיה שרק צריך להוסיף לה מים ולבחוש. תכונה אחת משותפת לכל גווני הספיריטואליזם: הם מעניקים למאמין תחושה שהוא פתית שלג מיוחד, שהוא חלק ממשהו גדול יותר, שיש סיבה טובה לכאב שלו. המדע לא מסוגל לעשות את זה מטבעו; הוא מחוייב מדי לאמת, והאמת המדעית, שמפרקת אותנו לחלקיקים, היא בלתי נסבלת. למען תחושת המשמעות, למען הנחמה שרק רעיון עוועים יכול להעניק, בני האדם יחיו בשלום עם אלף סתירות ואלף שקרים.
זו הסיבה שמסע הצלב של דוקינס, פונדמנטליסט יקר שכמותו, נידון לכישלון. "אוייבי ההגיון" הוא סרט תעמולה יעיל, שיעשה טוב למשוכנעים מראש. אבל דוקינס נכשל שוב ושוב בהבנת נפש האדם. אם תרצו, "אוייבי ההגיון" הוא דוגמא מרתקת לחוסר היכולת המשווע של החשיבה המדעית לתת דין וחשבון מקיף על העול הנפלא של התודעה האנושית.
"אוייבי ההגיון", יס דוקו, הערב בשעה 22:00