להיט בראש השנה

הסיבה המצערת לחיפוש בנרות אחר הבטחות מוזיקליות, הוא התהליך הקשה של איבוד התקווה שעובר על המוזיקה הישראלית החדשה: שנת תשס"ז הצטיינה באלבומי המשך מעולים (מנעם רותם ועד פונץ', ממוסה נחמיאס ועד צ'רלי מגירה המופתי), אבל הייתה כה דלה באלבומי בכורה מבטיחים ומרגשים, עד שנדמה שמחלת עקרות נפלה על מערכות השידור המקומיות: כאילו האינפלציה העצומה באמצעי ההפצה, ההקלטה וההשמעה הציפו את החדר הקטן והחנוק של היוצרים האיכותיים עד שברכיהם פקו בדממת אלחוט.

יודע כל מי ששמע יוצר ענק בראשית דרכו, שישנם שירים שלא תשכח את הרגע, השעה והדקה שבה שמעתם אותם. השנה, בין שניים (אלעד זאב הוא הבולט שבהם) לשניים וחצי אמנים עמדו בהגדרה הזו, השאר התפוגגו לאוויר ההייפ החם והלח במשולש הברמודה שבין פורומי האינטרנט, הפאבים הנחשבים ושני מקומונים. אפשר למנות את הסיבות לכך, ולהעביר איתן מבלי להרגיש את ארבעת ימי החג: החל מפס ייצור הבינוניות של המוזיקה הישראלית באנגלית ועד לטיפול התקשורתי המזעזע באמנים חדשים (אם לא שכלת את סבתך ואמך בזמן שאביך מאזין לרוברט וייאט – מקומך אינו עמנו).

אבל זה לא באמת מעניין, או חשוב. הרעב העצום של להקות כמו אניטיביוטיקה להישמע כמו תוכנת ההורדות הכי משוכללת, או החולמנות הצינית של נערות ריינס - הן הסיפור הגדול של ההווה. האקלקטיות הנשית המקסימה של טריקסרין והאמריקנה האותנטית של יונתן גת, הן רק הסיפתח לנוזלים שהסצנה היבשה כה זקוקים לה. כי מתחת לאדמה הקשה הזו, שכולה קשרים על גבי נפוטיזם מצד אחד וצרות מוחין לכל מה שלא חובר לפני 1992 מצד שני, מסתתרות הברקות כמו להקת המצב השלישי, שלרוב לא לוקחת שקל בהופעות שלה, אבל יש לה את אחד הגיטריסטים הטובים בארץ. בין אם בעברית או באנגלית, בין אם בדיסטורשנים משוננים או בקלילות מתוחכמת (כמו ההרכב פלד ואורטגה), המוזיקה הישראלית לא תצליח לשרוד כנישה תרבותית ייחודית, ללא פיתוח החטיבות האלמוניות שבתוכה, שמחפשות את הדרך להיוולד לבכורה ונתקלות בחומות בטון של אטימות יהירה. לפיכך, הבטחות, הן הדבר הכי טוב שנוכל לתת לשכם לשנה החדשה. אולי הן תתממשנה וכולנו נהנה מהן. אולי לא. להלן חמשת ההרכבים/יוצרים/יוצרות המבטיחים ביותר לשנת תשס"ח:

כבר הרבה זמן שאני מחפש מישהו שיידע לתרגם את השירים של חיי לעברית מצויה, יצייר את הסתיו הישראלי, אם יש דבר כזה בכלל, בצבעים שהעיניים מזהות מבלי להתאמץ, והבנים של נערות ריינס הם כנראה השפן הבא בכובע. לסולן של ההרכב הזה יש קול שנשמע כמו דני דותן אחרי שעות של האזנה שיכורה ל-"stellastar", ואם ההייפ של השנה שעברה היה שייך ל"העברית", שהתרסקו לבסוף על פניהם המאופרות על בכורה יחסית מאכזבת – כל מי שמנצ'סטר בנפשו צריך להתפלל ארוכות לשלומן של הנערות.

הריינס, כמו רוב ההרכבים ברשימה זו, קיימים תקופה, ואפשר להיזכר בהופעה מבריקה שלהם בערב אלטרנטיבי כזה או אחר בימי שלפני המיי ספייס (אם מישהו זוכר אותם בכלל), אבל במוזיקה האלטרנטיבית הישראלית, האמנות מבשילה רק כשנגמרים התירוצים: עכשיו כל מה שנשאר לנערות ריינס זה לשיר, לצעוק עד שלא תישאר עין אחת יבשה, ורגל אחת שעומדת במקום.

כמו בכל ידיעה מופרכת בעיתון הספורט הקרוב לביתכם, לכולם יש נטייה לזלזל בידיעה על רכש ישראלי חדש באירופה. אלא שנעה בביוף היא לא יניב קטן, ואלבום הבכורה המצופה שלה עתיד לצאת בלייבל "Drag City", בו מציעים את מרכולתם בין השאר ג'ואנה ניוסום, סמוג ועוד. לבביוף יש קול שנוהגים להגדירו שמיימי, ולא תהיה בכך הגזמה: ומי ששמע אותה מבצעת את "Laser Beam" של Low, יודע בוודאי כיצד האושר נראה.

גילוי נאות: אני לא מכיר את דנה קסלר, מעולם לא דיברתי עם דנה קסלר, ולמעשה יש לי מחלוקות קשות עם רוב הדברים שהיא כותבת. בתקשורת. מוזיקלית, זה כבר סיפור שונה לגמרי: הטריו הזה (יחד עם יוני כדן המבריק ואריאל קליינר האהוב מ"פרויקט הגומיה"), עתיד להוציא את אלבום הבכורה שלהם בלייבל המצטיין של השנה פית/קית, ולפי שירי המייספייס, פיות רבים עתידים להישאר פעורים: קסלר שרה בעברית מילים שבריריות כמו "לא נצא מזה שלמים"("כיור"), על רקע גיטרות דקיקות ויפות של כדן, ובלי רבע השפעה של "the fall". זו ההפתעה האמיתית.

קצת בעייתי לתאר הרכב שכמעט 10 שנים ממתין לאלבום בכורה כ"מבטיח": זה קצת מזכיר ילדים שמובטח להם שבהגיעם לגיל 18 לא יצטרכו ללכת לצבא. ובכל זאת: בהופעה הראשונה של מים שראיתי, היו אולי 10 אנשים, וביקובסקי עלה, התחיל שיר שנדמה לי שנקרא "אחות קטנה", סלואור קור-שוגייזינג מבריק עם סליידים של גידי רז שהפכו את המועדון למזחלת שלג. אולי השנה זה יקרה.

הכישרון הצעיר ביותר ואולי הגדול ביותר בישראל, הוא בן 20 בערך, לבקן, כמובן מבאר שבע והוא שילוב של תום יורק עם גבריאל בלחסן: נדב אזולאי הוא יוצר שלא מגיע מחוץ לרוק הישראלי, אלא בא מתוכו ויוצא החוצה, מחדש אותו, מכניס בו גלים של מקוריות, וכמו כל אמן טוב – גם הוא גנז את אלבום הבכורה שלו, ועתיד להקליט אותו מחדש. וכשאזולאי, שהוא גם מפיק מוזיקלי קפדן, יהיה מרוצה מהתוצר של עצמו- המוזיקה הישראלית תרוויח יוצר ענק.