"באפי ציידת הערפדים" נגד "סמולוויל"

שנות שידור: 1997-2003

יוצרים: ג'וס ווידון

כוכבים בולטים: שרה מישל גלר (באפי – ציידת הערפדים – סאמרס), אליסון האניגן (וויילו), ניקולס ברנדון (זאנדר), אנטוני הד (רופרט ג'יילס), ודיוויד בוריאנז (אנג'ל)

בשורה אחת: הצרות הרגילות של גיל ההתבגרות לצד מגוון קטסטרופות, אפוקליפסות וסוף העולם המתקרב

שנות שידור: 2001-?

יוצרים: אלפרד גו, מיילס מילר

כוכבים בולטים: טום וולינג (קלארק קנט), קריסטין קרוק (לאנה לאנג), מייקל רוזנבאום (לקס)

בשורה אחת: סופרמן הצעיר נלחם למען העולם בכלל והמעמד החברתי שלו בפרט. ככה זה כשקריפטונייט עומד בינך לבין האהבה הראשונה שלך.

קשה לגייס אנרגיות לכתוב על הדו-קרב הזה. "באפי" עולה על "סמולוויל" בכל פרמטר אפשרי. נתחיל בכך שסופרמן יש אחד וקוראים לו כריסטופר ריב (מנוחתו עדן) נמשיך בזה שהברקת הליהוק הגדולה ביותר בכל ההיסטוריה של סמולוויל היתה ג'יימס "ספייק" מארסטרס בתפקיד ברייניאק. זאת היתה דוגמה קלאסית לסדרה שמביאה שחקן מסדרה טובה יותר בתקווה שהמעריצים של הסדרה השניה יבואו. אם היה ליוצרי שכל, הם לפחות היו שומרים על הבלונז' הצבוע של מארסטרס בדמות החדשה. הם לא עשו את זה.

הניסיון להציג את תהליך התבגרותו של קלארק קנט - כולל סיפורי אהבה די מקושקשים, ההתוודעות לכוחותיו ויחסיו המוקדמים עם לקס לותור, הולידו לא מעט התכתוביות מעניינות עם המיתולוגיה של סופרמן, שחובבי קומיקס בוודאי העריכו, אבל גם יצרו לא מעט סתירות והתקשו לשמור על אמינות וחוקיות תוך ז'אנרית – אולי החברה שלך תוריד את השרשרת עם הקריפטונייט ונגמור עם זה? - מה גם שיש בסמולוויל משהו מאוד ריאקציוני באלגוריה בין סופרמן לארצות הברית והשימוש של שניהם בכוח.

באפי מצד שני, היא בדיוק ההפך - סדרה שהצליחה לרקום מיתוסים ולהעצים אותם, ועדיין להשאר סדרה תיכונית קלאסית עם בעיות מתבגרים אופייניות. מה שיפה אצל באפי, הוא ההעמקה בדמויות מדי עונה, כאשר מצד אחד באפי הלכה והפכה אפלה יותר ואילו אצל יריביה התפתחו עוד ועוד סימנים אנושייםבאפי מצחיקה יותר, עצובה יותר, כיפית יותר, מעניינת יותר, מגניבה יותר, כתובה טוב יותר גם אפלה יותר וגם בחצאית בית ספר.

באפי מנצחת בשחיית גב