"אלה הם חיי" נגד "שולחן לחמישה"

שנות שידור: 1994-1995

יוצר: וויני הולצמן

כוכבים בולטים: קלייר דאנס (אנג'לה), ג'ראד לטו (ג'ורדן קטלאנו), בס ארמסטרונג (פטי), טום אירווין (גרהאם) וליסה ווילהויט (דניאל)

בשורה אחת: כמה נורא הוא התיכון. כמה נפלא

שנות שידור: 1994-2000

יוצרים: כריסטופר קייזר, אמי ליפמן

כוכבים בולטים: מתיו פוקס (צ'ארלי), סקוט וולף (ביילי), נב קמפבל (ג'וליה), ו'גניפר לאב יואיט (שרה)

בשורה אחת: צרות נופלות בצרורות

אם "אלה הם חיי" (תרגום צולע לשם המקורי של הסדרה, אותו ניתן לתרגם באופן צולע יותר אך מדויק יותר כ"הדבר הזה שלי, המתכנה חייים") היתה שורדת שתיים-שלוש עונות, היא כנראה היתה המנצחת שלנו בטורניר הזה. היא היתה כל כך ישרה, כל כך ישירה. היא הצליחה להיות הכי לא הוליוודית למרות הליהוקים היפיופיים ההוליוודיים (קלייר דיינס וג'ארד ליטו היו הזוג היפה ביותר בסדרת נעורים כלשהי, כנראה) כשדיינס - אנג'לה צ'ייס בשבילכם - היתה המתבגרת הכי אמינה, אמיתית, מרגשת ולא מתחסדת - היא נשלחה לפח הגריסה, לא לפני שדיינס גורפת את פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר. תחשבו על ריקי ואסקז, ההומו ההיספני הכי לא סטריאוטיפי שנראה על המסך (כולל "הכי גאים שיש"), על ריאן, החברה החדשה של אנג'לה שמזדיינת עם מושא האהבה שלה רק בגלל שהיא כזו, על האינטריגות, המאוויים והדינמיקה שכל כך מאפיינת תיכונים ומתבגרים, שיוצגו בצורה כה ריאליסטית ב"אלה הם חיי".

מעטות הסדרות שניסחו את המסר "תיכון = גיהינום" בצורה מדויקת כמו "אלה הם חיי", בעוד ש"שולחן לחמישה" היתה פשוט יבבנות בלתי פוסקת על כמה מר וקשה בחיים (יבבנות שצ'רלי סלינג'ר ממשיך להפגין בעודו מתחזה לרופא ב"אבודים"). כמה צרות כבר יכולות לקרות למשפחה אחת? תלוי את מי שואלים ועל איזה משפחה נופלים. אם במקרה נתקלתם במשפחת סלינג'ר, תדאגו לברוח כל עוד רוחכם בכם - הורים מתים בתאונת דרכים, הודג'קינס אצל האח הגדול צ'רלי (כשארוסתו, קריסטן כפרה עליה, בורחת רגע לפני החתונה ומשתגעת), אלכוהוליזם וחברה מתאבדת אצל האח האמצעי ביילי, הפלה לאחותו הקטנה ג'וליה (הידועה גם בכינויה "המגמגמת") ואחותה העוד יותר קטנה קלודיה שהיא הצרה הכי גדולה של המשפחה, לא כולל את המורה ההומו שלה לכינור שלא יכול לאמץ תינוק. נדמה לי שבזה כיסינו את שני הפרקים הראשונים. בטח היו עוד.

"שולחן לחמישה" מוצבה כאנטי-בברלי, אבל בפועל לא היתה באמת שונה ממנה. היא היתה אמורה להיות ריאליסטית ולא מתחנפת, אולם לא התעלתה מעבר לאופרת סבון משפחתית. היו אנשים שאצלם "שולחן לחמישה", בעקבות שידורה בשישי אחה"צ בצמוד ל"בוורלי הילס" היתה חלק מעונג שישי, אלא שרובנו היו עסוקים בלריב מי צריך למות קודם מרוב שלא ניתן היה לשאת את הצדקנות וההתייפיפות של רוב הדמויות בה. חוץ מזה, כל סדרה שממנה יצא הספין לסדרה האיומה של ג'ניפר לאב יואיט, אמורה לעוף בסיבוב הראשון. מעטים זוכרים שבעונתה הראשונה היא היתה כשלון וכמעט בוטלה, אלא שגריפת פרסים מפתיעה השאירה אותה בחיים.

ב"אלה הם חיי", גם כשסבלנו, נהנינו. היתה משמעות, והיה איזון. והיה כיעור, והיה יופי. איזו סדרה נהדרת זאת היתה. חבל שביטלו אותה כל כך מוקדם. כל מה שנותר הוא לבכות על זה שלא ראינו ממנה יותר מעונה אחת, ובו זמנית להעלות אותה שלב על חשבון הסלינג'רים. יש גבול לאי צדק.