*** דין וחשבון ***
טוב, זה קשה. זה ממש קשה. אם "אלה הם חיי" היתה שורדת יותר מעונה, זה היה קרוב לבלתי אפשרי. שתי הסדרות שזיקקו באופן הטהור ביותר את המשוואה הכה מדויקת "תיכון=גיהינום", ולא החביאו אותה אי שם בין מסרים שמרניים. האמת היא שהעונה היחידה של "אלו הם חיי" היתה טובה בהרבה מהעונה הראשונה של "באפי". אבל כמו שיודעים גם בסאנידייל וגם בבית משפחת צ'ייס אנג'לה, לא וינסנט - העולם אכזר, והסדרה של קלייר דיינס בוטלה בעוד הסדרה של שרה מישל גלר זכתה להישאר באוויר, להשתפר ולהפוך למופתית. ככה זה בחיים, לפעמים.
בינתיים נשארנו עם תחרות קשה, שכן אי אפשר להשוות באמת בין סדרה שניפקה עונה אחת, מופתית ככל שתהיה, לבין סדרה שבשבע עונותיה לא הפסיקה להתפתח, לאתגר, להתנסות ולשבור קונבנציות ז'אנריות. זה לא באמת משנה אם "באפי" היא סדרת תיכון שבה הערפדים הם רק אלגוריה לגיהנום שכולנו עוברים, או שהתיכון הוא התירוץ למרחץ הדמים השבועי של ג'וס ווידון. מה שמשנה הוא ש"באפי" הגיע עמוק יותר בקונפליקטים, ההצלחות והכישלונות של הדמויות שלה מאשר "אלה הם חיי". כשווילו וזנדר מתחילים להתחרמן כי הם חושבים שסוף העולם מגיע ומופתעים על ידי אוז, הם מייחלים למוות כמו כל זוג צעיר שנתפס בבגידה; כשבאפי מגלה שהיא בעצם מאוהבת במי שמושך לה ארבע עונות בצמות (ספייק), קשה שלא להזדהות איתה. זה כמובן לא מוריד מהכנות של הקראש שיש לאנג'לה על ג'ורדן קטלאנו, אבל אנחנו הרי לא יודעים מה עלה בגורלו של הרומן המפוספס הזה. הכעס האמיתי כאן הוא לא שאנחנו מעיפים את "אלה הם חיי", אלא שמישהו לא היה מספיק חכם בשביל לתת לה עוד כמה עונות.
*** בשורה התחתונה ***
"באפי" תוקעת יתד בלב של אנג'לה צ'ייס וממשיכה לחצי הגמר