"באפי ציידת הערפדים" נגד "בברלי הילס"

כל מה שגיבורי סדרות הגמר שלנו רצו בפרק הראשון של הסדרה הוא להשתלב בתיכון החדש שלהם. באפי בדיוק עברה לסאנידייל אחרי ששרפה את אולם ההתעמלות של התיכון כדי להרוג את הערפדים שתקפו אותו (פרטים בסרט הגרוע – עם לוק פרי! – שקדם לסדרה). ברנדון וברנדה בדיוק הגיעו לבברלי הילס ממינסוטה הקרה והרחוקה.

אבל המציאות סיפקה להם הרבה יותר מאשר השתלבות בתיכון. למעשה, לבאפי היא מעולם לא סיפקה את ההשתלבות המקווה. היא לא חזרה להיות מעודדת. היא לא התקבלה על ידי הבנות הפופולריות. עד שקיבלה את אות "מגינת השכבה" מחבריה ללימודים בנשף סיום הלימודים נראה שפרט לחבורת חבריה המצומצמת, רוב בית הספר התקשה לקבל אותה במשך שלוש שנות לימודיה. את לימודיה במכללה, לא לפני שהרגה את שותפתה המפלצית, היא נאלצה בכלל לנטוש.

לברנדון וברנדה, לעומת זאת, החיים היו קלים יותר. הם השתלבו בצמרת החברתית של בית הספר שלהם (כל מה שהם היו צריכים זה שברנדון יוריד את האוחנה ושברנדה תוריד שני קילו). הם גיבשו סביבם במהירות שיא חבורה שאמנם עברה לא מעט – אח, איך דילן הציל את ברנדון מנפילה מצוק כשהם עשו קמפינג - אבל בתכלס לא באמת סבלה. הסבל שלהם היה סבל צעצוע (אפילו המכות שדונה חטפה מריי פרואיט לא נראו כאלה חזקות). ככה זה כשיש שניים.

באפי אמנם נאלצה להרוג ערפדים כמעט כל לילה. ומפלצות. ושדים. ונחש ענק. אבל זה היה החלק הקל בחיים שלה. שם היא – כמעט – תמיד ידעה מה היא עושה. הסבל שלה היה בחיים האמיתיים. הסבל שלה היה בכך שהיתה שונה, מוזרה, לא מובנת. אותה בדידות שבגללה – כפי שמסביר ספייק בעונה החמישית – לכל קוטלת יש משאלת מוות. באפי מתה בעונה הראשונה. מתה רגשית בסוף העונה השנייה. מתה שוב בסוף החמישית. המוות בסוף העונה השנייה היה הקשה יותר מבין שלוש הפעמים האלו. ובגלל זה – וגם בגלל פרק המיוזיקל – באפי היא סדרת הנעורים הטובה ביותר בכל הזמנים והזוכה בטורניר שלנו.