מי הוא זה בנימין, איזהו מקומו ואיזה הדרך עבר עליו הרוח לנסוע למרחקים
"כל ימי" - כך מספר בנימין השלישי בעצמו - "כל ימי נתגדלתי בק"ק ב??ט?לו?ן, ד?מ?ת?ק?ר?יא טו?נ?ו?י?ד?ב?ק?ה, בה היתה הורתי ולידתי, בה למדתי ודעה קניתי, ובה נש?אתי, למזל טוב, את זוגתי הצנועה מרת זלדה תחיה." בטלון היא עיר קטנה באחד המקומות הנשכחים מרגל אדם, ודבר אין לה כמעט עם היישוב, וכשיזדמן לשם פעמים אחד מעוברי דרך, משגיחים לו מן החלונות ומציצים מן החרכים, משתוממים ומשתאים: מי הוא זה ומאין זה, מה לו פה ומי לו פה, ו?ל?מה נתכוון בביאתו? מפני שב??יא?ה ב??עלמ?א בלא כלום אי אפשר; וכי לחינם נושא אדם את רגליו והולך ובא על לא דבר! מסתמא יש דברים בגו, ואין המקרה הזה אומר אלא דרשני - הבה נתחכמה לו!... והנה המולה וקול דברים ובטלונים נאספים - זה בא בחוכמתו וזה בבקיאותו בהוויות העולם, ולהשערות וסברות אין קץ. ישישים עומדים ומספרים לדוגמה מעשה בפלוני ופלוני שנזדמנו לקק"ם בשנת כך וכך. מנבלים את פיהם במ?ל??י ד?ב?ד?יחו?ת?א, שהשתיקה יפה להן. הגברים מחזיקים איש בפאת זקנו ומש?חקים; זקנות עושות עצמן כועסות וגוערות ב??ה?ל??צנים בנזיפה וגיחוך כאחד; נשים צעירות משפילות ראשן, יד לפה וש?וחקות בתרועה. השיחה בעניין זה מתגלגלת מבית לבית, ככדור של שלג, ובדרך הילוכה היא מתגדלת יותר ויותר עד שהיא מתגלגלת ובאה ללשכת אחורי התנור בבית המדרש, לאותו מקום שהוא מקלט לכל מיני שיחות וסודות בעסקי משפחה, במ?ל??י ד??ש?מ?י?א ובמ?ל??י ד?ע?ל?מ?א - בענייני המדינות, ב??ש?ו?מת עושרו של קורח ורכושו של רוטשילד ושאר הנגידים המפורסמים, ובסיפורי מעשיות על עשרת השבטים ועל "היהודים האדמונים" וכיוצא בהם - ושם יעיין בהם ו?ע?ד מיוחד של בטלנים יהודים בעלי צורה, שמפקירים נשיהם ובניהם ועוסקים בכל העניינים הללו באמת ובאמונה, שלא על מנת לקבל שכר על ט?רחם ועמלם, אפילו פרוטה אחת. מלשכת אותו בית דין של מטה העניינים הולכים פעמים ועולים לבית דין של מעלה, על האצטבה העליונה בבית המרחץ, ונחתכים שם במו?ת?ב פני העיר ובעלי הבתים החשובים. הת?ו?ג?ר כמעט שלא היה נפגע פעם אחת בישיבה של מעלה זו, ואלמלא פרקליטים אחדים שהיו לו שם אותה שעה, מי יודע מה היה בסופו, ורוטשילד העלוב אף הוא כמעט שלא הפסיד בעניין רע ממון הרבה, כדי עשרה או עשרים מיליון, ונעשה נס ונתגברה החמימות על האצטבה העליונה בהיסח הדעת, והיתה שעת רצון ל?ז?כ?ו?ת אותו בריווח מרובה של אלפי-אלפים א?דו?מים בבת אחת!
ובעצמם בני העיר ב??טלון רובם ככולם אביונים גדולים וקבצנים נוראים, לא עליכם, אבל הכל מודים שהם אביונים שמחים, קבצנים טובי לב, ובעלי-ביטחון משונים. כשאתה שואל את הבטלוני: רבי יהודי, במה אתה עוסק וממה אתה ניזון? הוא עומד מבולבל ואינו יודע מה להשיב.
ולאחר שנתיישבה דעתו עליו הוא משיב לך בגמגום כ??ה?אי ל?י?ש???נ?א:
- ניזון, ממה אני ניזון, למשל? הבל הבלים! יש אלוהים, אומר אני לך, למשל, היושב וזן את כל בריותיו בטובו הגדול. מזון לא חסר ואל יחסר לנו, אומר אני לך, למשל.
- אף על פי כן ע?סקך במה? איזו אומנות או פרנסה מן הפרנסות בידך?
- יהי שם ה' מבורך. אני, כשם שאני לפניך בקומתי וצביוני, למשל, מתנה טובה יש לי מאת השם יתברך: פ??רקי נאה וקולי נעים! והריני עובר לפני התיבה ומתפלל "מו?ספים" בימים הנוראים באחת העיירות בסביבה זו. מוהל אומן אני ונוקד מצות שאין דוגמתי בעולם, ופעמים מזווג זיווגים מזווג אני, גם אחוזת עולם לי - כמו שאתה רואה אותי, למשל - מקום לש?ב?תי בבית הכנסת. אגב יש עמי בביתי - יהא נא הדבר כמוס עמנו - מעט משקה, למשל, יי"ש למכירה, שממשיך לי שפע פ?ו?ר?ת??א, גם עז חולבת לי, אל תשלוט בה עינ?א ב??יש??א, ואף היא תשפיע לי מעט מ?ד??דיה, וגם יש גואל קרוב לי בסביבה זו, איש אמיד ואדם חשוב, ואף הוא חונן ונותן, באונס או ברצון, וחוזר ונותן בשעת הדחק. וחוץ לזה אני אומר לך, למשל, הבורא יתברך שמו הוא אב הרחמים וישראל רחמנים בני רחמנים, אומר אני לך, למשל, ומה יתאונן אדם חי?..
אף על זה ראויים הבטלונים לשבח, שהם שמחים בחלקם ואינם מן המהדרין כל כך באכילה ובהלבשה. אפילו אם הקפ?ו?טה של שבת, למשל, קרועה ומדולדלת ושוליה מזוהמים בטיט - אין חוששין לכך, העיקר שהיא בגד משי ומ?ב?ה?ק?ת, ואם היא נעשית כ??כ?ברה קרעים-קרעים בכמה מקומות והעור מציץ מהם, מה אכפת לנו, ולמ?אי נ?פ?ק?א מ?נ??ה? מי פתי יעמוד ויסתכל בזה? ולא יהא זה כ"פ?יא?ט?ס" - במה ג?ר?ע כוחו של עור הגוף מעקבות מגו?לין, וכי תפ?וח עקבו של אדם לאו עור ובשר הוא? פת ק?ב??ר ותבשיל של גריסין למי שיש לו - סעודה מספקת וטובה היא, ואין צריך לומר "חלה" של סולת נקייה עם צלי "רו?ס?ל?פ?ל?ייש" בערב שבת, למי שזוכה לכך, זהו ודאי מאכל מלכים, שאין בעולם יפה ממנו. וכשאתה עומד לפניהם ומ?ספר, למשל, בשאר מטעמים ומיני מזונות, מלבד דגים ורוטב וצלי-קדירה ול?פ?ת, הרי דבריך נראים להם תמוהים ומשונים, וכל אחד מלגלג ואומר - עורבא פרח, כ?ו?י פרח באוויר והטיל ביצה! חרוב שניטל לברכה בחמישה-עשר בשבט זהו אצלם המשובח בפירות הארץ, שאין כיוצא בו. כיוון שרואים אותו - זכר ארץ ישראל לפניהם בא, מסתכלים ומסתכלים בו ונאנחים, עיניהם לי?ה? ואומרים: "הוי, ותוליכנו, אבינו אב הרחמן, קוממיות - קוממיות בכל דקדוקיה וכוונותיה, לארצנו - שהחרובין מאכל ע?זים שם..." ומעשה באדם מישראל, שהביא פעם אחת למקומנו תמר, ויהי לפלא; והיו כל בני העיר, למקטנם ועד גדולם, רצים לראותו. נטלו את החומש והראו בו באצבע, שהתמר, תמר זה, כתוב בתורה! א?ט?ו? מ?ל??ת?א זו?ט?ר?ת??א היא, זה התמר הרי הוא מארץ ישראל!.. ה?ביטו לו - וארץ ישראל נצנצה במחזה לנגד פניהם: הנה עוברים את הירדן! הנה מערת המכפלה! הנה קבר רחל אמנו! הנה כותל מערבי! הנה טובלים ושולקים ביצים בחמי טבריה! הנה עולים על הר הזיתים, אוכלים חרובים ותמרים עד בלי די, ונותנים לתוך הכלים מלוא חופניים מעפר הארץ!.. אוי, אוי, היו נאנחים, ועיניהם מקור דמעה.
אותה שעה - כך מספר בנימין - "היו כל הבטלונים רואים את עצמם כאילו הם בארץ ישראל ומרבים לספר בביאת הגואל. נ?מנו וגמרו, שיום השישי ל?ה?קדוש ברוך הוא לאחר חצות הרי זה בא! שוב היה מעשה בשוטר העיר, שבא מקרוב על משמרתו, והיה נוהג שררה על הציבור ביד רמה: הביט אוון ב"י?ר?מו?לקו?ת" של שני יהודים ופרע את ראשם; יהודי אחד נעשה על ידו קצוץ-פאה; בני אדם כשרים, שהמנו?ול מ?שכם לאותם המבואות... בחצי הלילה, נלכדו בידו, בדקם ומצא את כתבי-תעודתם פסולים; ע?זו של יהודי אחד נתפסה בגזרתו על שקפצה ואכלה גג של תבן חדש - ובשעת הדחק הזו עמדה כנסת הגדולה של הבטלונים בבית המדרש ודחקה את הקץ, ובאה בטענה ואמרה: עד מתי, ריבונו של עולם, יהא ש??ר של ישמעאל שולט בעולם? ומתוך כך באו לידי דברי שיחה על עשרת השבטים ואמרו: מה טוב חלקם ומה נעים גורלם שם, באותם המקומות הרחוקים - שם, שם... גם את היהודים האדמונים, את בני משה, לקחו והעלו על הבמה והפליגו לספר במעשי תוקפ?ם וגבורתם. ממילא מובן, שגם א?ל?ד??ד ה?ד??נ?י היה זכור לטוב. באותה שעה נכנס בי הרוח ועורר התשוקה לנסיעתי, שהיתה הולכת ומתגברת בי מיום ליום.
לשעבר היה בנימין מצומצם בעולמו, כאפרוח זה בתוך הביצה, או כתולעת זו שקובעת דירתה בתוך החזרת. כסבור היה שמחוץ לתחומה של בטלון הוא סוף העולם, ואין חיים טובים ונעימים כמו במקומו.
סבור הייתי - כך בנימין אומר באחד מספריו - שאין ראוי לו לאדם לבקש עושר וגדולה יותר ממה שיש לו ל?ה?מוכסן בעירנו. אטו מ?לתא זוטרתא היא, דירה נאה כבית-דירתו וכלים נאים ככלי-תשמישו: מנורת נחושת ארבעה זוגות; מנורת המאור אחת ובעלת שישה קנים משוקדים, כפתור ונשר על ראשה; שתי קדרות נחושת וחמש מחבות נחושת; קערות בדיל מבהיקות, מסודרות שורות-שורות על מדף בירכתי הבית, ובלי גוזמה - כתריסר כפות טמביק; שני גביעי כסף; הדס-כסף אחד; מנורה לחנוכה אחת; אורלוגין עתיק כמין בצל בתוך שני נרתיקין כסף תלוי בפתיל תכלת, מושזר בזגוגיות דקיקות של גוונים משונים; שתי קפ?וטות לשב?ת, ועל כולם - שתי פרות ועגלת-בקר אחת מעוברת, שכרסה? בין ש?נייה, ועוד דברים הרבה שאין להם שיעור! סבור הייתי, שאין איש חכם ונבון כרבי אייזיק-דוד ב??רבי אהרן-יוס?ל'ס; הרי עליו אומרים, שבנערותו היתה לו ידיעה בחוכמת התשב?ור?ת, חוכמה זו שלאו כל אדם משלנו, ואפילו מגדולי הסוחרים והחנוונים שבנו, זכו לה. ראוי היה רבי אייזיק-דוד להיות אחד משרי המדינות, היושבים ראשונה במלכות, אלא שאין מזל לישראל. סבור הייתי, מי בעל צורה, נאה דורש וקולו ערב, כמו חייקל כבד הפה שלנו, ומי הוא אסיא מומחה, מחיה מתים, כמו הרופא שלנו, שלמד, לפי השמועה, את חוכמת הדוקטוריה אצל צועני אחד מחרטומי מצרים.
כללו של דבר, חן המקום ויושביו היה גדול מאוד על בנימין. אמת, בנימין היה עני וניזון בדוחק, הוא ואשתו ובני ביתו היו מלובשים קרעים, אבל כלום עלתה על דעתו של אדם הראשון ואשתו בגן עדן להתבושש שהם ערומים ויחפים? והנה באו סיפורי המעשיות הנפלאים הללו ביהודים האדמונים ובעשרת השבטים ונכנסו עמוק עמוק בלבו, ומאותה שעה ואילך צר לו המקום בעירו. נפשו היתה שוקקה ומתגעגעת לשם... לשם, למרחבי ארץ. לבו היה נושא את עצמו למרחקים, כתינוק זה שמתמשך בפישוט ידיים כנגד הלבנה. לכאורה נראה, מה כוחו של התמר, של השוטר ושל הירמולקי והפאה; ומה גבורתו של היהודי, שנלכד בחצי הלילה, ושל העז והגג של תבן? ובאמת אין אנו חייבים להודות על רוב מעשיו של בנימין אלא להם. הם העירו את רוחו ועל ידם נתגלגל הדבר שיצליח את העולם בנסיעתו הנפלאה. והרי כך אנו רואים כמה וכמה פעמים במנהגו של עולם, שמתוך סיבות קלות - תולדות גדולות ונכבדות יוצאות ובאות לעולם; האיכר זורע שדהו חיטים, קצתן בעל הר?חיים נוטל וטוחן קמח, קצתן נכנסת לב?י-משרפות היין ותתגלגל ליי"ש, וקצת מן הקמח באה לידי גיטל המוזגת, והיא לשה ומגלגלת ומקט?פ?ת ועושה לביבות; מצורף לזה היו הצו?רים בשעתם, כמה אלפים שנה קודם לכן, ממציאים את הזכוכית, ועל ידי זה נעשו ובאו לעולם בקבוקים וכוסות - מכל הסיבות הקלות האלה ביחד קפצו ובאו אצלנו בעיירות הרבה אלו ראשי הקהל הברורים ומיני בעלי הנפש היפה המשונים. אפשר שניצוץ של נוסע היה בטבע של בנימין מתחילת ברייתו, אבל ניצוץ זה היה עומם ונעלם, אלמלא המסיב?ות והמאורעות של אותו הזמן לא היו מפיחין בו. ואפילו אם הניצוץ הזה לא היה כבה לגמרי, הרי על כל פנים, אילולא אותן הסיבות האמורות, לא היה בכוחו אלא כדי לעשות את בנימין למוליך ומביא מים במקומו, או לכל היותר לעשותו בעל-עגלה. הרבה בעלי-עגלות ומשמשיהם אנו רואים בעולם, שהיו מסוגלים להיות בעלי-מסעות מעין אלה הנודדים ומחזירים עתה בתפוצות ישראל. אבל... אין זה מענייני.
וכיוון שנתן בנימין דעתו על הנסיעה, היה שוקד בהתמדה יתרה על מסעותיו של רבה בר-בר-חנה בים ובמדבר ומעמיק בהם בכל נפשו. אף זכה לקבלת הספר "אלדד הדני", והספר "מסעות בנימין", שנסע לסוף העולם שבע מאות שנה קודם לזמננו, והספר "ש?ב?ח?י ירושלים" עם הוספות, והספר "צל עולם", הכולל כל שבע חוכמות בשבעה דפים קטנים - מדבר על הבריות הנוראות והמשונות ומספר חידושים ונפלאות שבכל העולם. הספרים האלה הם שפקחו את עיניו ועשו אותו למין ברייה חדשה, פשוטו כמשמעו.
"מן הנוראות והנפלאות שבהם" - כך אומר בנימין בספרו - "היה לבי מתפעל ומשתומם מאוד מאוד. אנא, ריבונו של עולם! הייתי קורא ומפיל תחינתי לפני השם יתברך מרוב התפעלות, הושיעה נא ואראה בעיני גם מקצת מן המקצת של הנפלאות הרבות האלה. לבי היה שואף לקצווי ארץ וראשי מהלך על כנפי רוח - רחוק רחוק"...
מאותה שעה היה צר לו באמת המקום בבטלון, וגמר בדעתו להתחמק ולצאת משם בכל מאמצי כוחו, כאפרוח זה שמתחיל מנקר ופורץ עליו פ??ר?ץ ויוצא מתוך הב??יצה לאוויר העולם.
"מסעות בנימין השלישי וסיפורים אחרים" מאת מנדלי מוכר ספרים, בסדרת " הקלאסיקונים", הוצאת "עם עובד" ו"אמנות לעם"