נפל בסמים

ארוכה היא הדרך שצריך לעבור קטע אלקטרוני על מנת שיזכה למעמד של להיט. היא מתחילה באוזניים מחודדות של בעלי לייבלים מנופחים; משם עוברת להדפסה מצומצמת, שאמורה לפלס את דרכה בין עוד עשרות הדפסות דומות שנשלחות לקבוצה אקסקלוסיבית של די ג'ייז מובילים; הם עצמם, רק לאחר שינסו את הקטע על הקהל ויראו כי טוב, יעבירו פידבק חיובי וימשיכו לנגן אותו ברציפות יכול הקטע לצבור תאוצה ולהמריא. ובכן את כל התהליך המסורבל-אך-חיוני הזה מצליח עידן האינטרנט והמייספייס לרסק כליל - אנשי שיווק חלקלקים זיהו את הפוטנציאל של הרשתות החברתיות ושיתופי הקבצים כדי ליצור בועות הייפ,שמצליחות למנף אמנים בין לילה.

כמו "כוכב נולד - הגרסה הוירטואלית",בועות ההייפ לא פוסחות על אף גורם בשרשרת המזון - החל במשתמש הבודד, דרך מבקרי מוזיקה (מהדור הישן או בלוגרים מטעם עצמם) וכלה באמנים, שגם מהם לא חסרים כאלו שנופלים בפח. מי שמחפש ראייה חותכת מוזמן לקחת כדוגמה עכשווית את הלייבל הצרפתי אד באנגר - כולם מדברים עליו בכל מקום, מפיק ממולח מאחורי הקלעים דואג לספק לעיתונות תמונות מצוינות מסוגננות ומפוצצות משיק, יחצ"נים אשפי מילים מספרים לנו שמדובר בחוד החנית של הסטייל, ואת הכול עוטפים בתצוגה גרפית מרהיבה שמישרת קו עם המגמות העיצוביות הכי חמות ונכונות. ישנה רק בעיה קטנה - חבורת האמנים של אד באנגר מייצרת מוזיקה גרועה להפליא, על גבול הבלתי ניתנת לעיכול, אבל מי באמת יעצור ויצביע על המלך העירום שבועת ההייפ סביבו תפחה למימדים כאלו?

זה בדיוק המכשול שניצב בפני מי שמגיע לכתוב על האלבום החדש של סמים (לא צחוק, באמת קוראים לו סמים. כמה פיוטי ומתבקש) - ילדי הבלוגים מהללים, הצ'ארטים צורחים ומד הכניסות בעמוד המייספייס שלו מתחנן להפוגה - הכצעקתה, או שישנה כאן בועת הייפ מלאכותית נוספת?

ובכן הביוגרפיה של סמים וינגר, אומן טכנו והאוס שוויצרי (ממוצא אירני) מצביעה על יוצר רציני, שמגיע ממשפחה מוזיקלית ומפיק החל משנת 2003 קטעים ורמיקסים שהספיקו להשתבץ בלייבלים שווים כמו Circus Company, Moonharbour, Get Physical Crosstown rebels, ו-Tuning Spork של ג'יי הייז (איתו גם חבר לפרויקט Fuckpony עליו מאוחר יותר אמר הייז "סמים כולה עזר לי בשלושה שירים." הייתי צריך את השם שלו).

בשנת 2004 נקטעה הקריירה שלו עקב התפרצות מחלת הסרטן ולאחר שהתגבר עליה אסף כוחות ובחר לעקור לברלין, שם שאב השפעות מהסצנה המקומית והחל להעצים את הפרופיל שלו, ביחד עם Michal (בצמד עם השם הכי קולי על הפלנטה, סמים ומיכל), עם הייז כפאקפוני וכיוצר ורמיקסר עצמאי (הרמיקס שלו ל"Hey Consuelo" של פייר בוצ'י היה אחד מלהיטי האנדרגראונד החזקים של 2006) ולבסוף גם להגיע לדיסק האמן שלו, שמושק בימים אלו תחת השם "Flow".

האלבום לכשעצמו לא מביא איזושהי בשורה מוזיקלית חדשה, אלא יותר מציג בזמן אמת את אחת התופעות המעניינות שמתרחשות לאחרונה במועדונים; לאחר שהמינימל טכנו הגרמני השלים את המהפכה המחשבתית והוכיח שניתן להפנט רחבות ריקודים על ידי קטעים אלגנטיים, סטטיים ללא עליות וטריקים זולים, ועל הדרך מיצה את כל הנקישות והקליקים שיש ברשותו, החלו יוצרים מוכשרים לחפש כיוונים חדשים. המעבר אל הדיפ האוס העמוק שנדרש לחידוד וארגון מחדש הסתמן כמהלך הטבעי, כשאת יריית הפתיחה נתן הצמד Ame עם הלהיט "Rej" שהיה תצוגת תכלית להאוס מהזן החדש והפך לחורך רחבות היסטרי לפני שנתיים.

המשך ישיר לתופעה ניתן לשמוע באלבום החדש של סמים עם הכלאה בין הבסיסיות והחום של ההאוס לבין הדיוק והחדות של הטכנו. אחרי שסיגל לעצמו מקצבים כל כך נכונים ובועטים כל מה שנשאר היה ליצוק את שאר התכנים מעל לביטים, נקודה שבה סמים הרשה לעצמו להתפרע עם מקצבי טנגו בקטע "Setupone",מלודיית טק-האוס אפלה בקטע "Blackdeath" וכמובן שילוב נגינת אקורדיון שנלקחה מפולקלור קולומביאני מסורתי בקטע " Heater", שהפך למגה להיט חוצה ז'אנרים וגרר שורת חיקויים משעשעים ב-youtube.

היכולות של סמים לקחת את היצירה שלו ולקצה ולשלב אלמנטים מרעננים והומור הופכת את "Flow" לדבר הנכון בזמן הנכון ומבדילה אותו מעשרות סינגלים ואוספים שמתיימרים להציג את עצמם כ-הדבר הבא.

סמים מתגלה כבועת הייפ מוצדקת בהחלט שלא מתפוצצת כל כך בקלות, מציגה התפתחות מרתקת במוזיקת המועדונים ומסתירה מאחוריה אמן אמיתי שעתיד לתרום רבות להתפתחות הז'אנר. ועדיין, שווה להשאיר עין פקוחה ולהתייחס בחשדנות לגלי ההייפ שמשחררות מכונות השיווק משומנות אי שם מאחורי הקלעים, או כמו שנחמיה שטרסלר היה מנסח את זה "שלא יעבדו עליכם!"