וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמן 17: איוה כפרי

מיכל וילצקי

26.9.2007 / 8:57

היא מתעסקת בפואטיקה של הקו, חושבת שציוריה קשורים לישראל למרות שהיא לומדת בצרפת ומציגה בביאנלה בהרצליה

איוה כפרי משתתפת בביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית בישראל, "העורף".

הרצליה

נראית כמו כל עיר בישראל. אני כבר חודש שלם נמצאת שם כל יום. יש בעיקר אנשים פשוטים, זקנים, שדרה, בתי קפה.

ניו יורק

מציאות, ישירות, עשייה. הסמסטר ששהיתי בעיר במסגרת חילופי סטודנטים היה משמעותי לי מאוד מבחינה אמנותית.

אקול נסיונל סופרייר דה בוזאר

פריבילגיה גדולה. המקום בו ביליתי את מרבית זמני בחמש השנים האחרונות.

sheen-shitof

בדקו התאמה לטיפול

פיתוח ישראלי: פתרון מדעי לאקנה בגוף עם מעל 90% הצלחה

בשיתוף מעבדות רבקה זיידה

אמנות ישראלית

אמנות זה דבר חשוב בכל צורותיה השונות.

מופשט

לא בתור אמת כללית... בשבילי זו כרגע הדרך הכי ישירה וכנה להתעסק בציור, בכוח הטמון בצבע עצמו, בקו, כתם, במאסה, ובפואטיקה שנוצרת דרכם ואינה ניתנת לתרגום לכל שפה אחרת.

תיק עיתונות

איוה כפרי נהנתה מהרחשים של הטכנאים שעבדו סביבה בהקמת הביאנלה בזמן שהיא מציירת על הקיר שהוקצה לה לתערוכה. כפרי, שמסיימת בקרוב את לימודיה באקדמיה לאמנויות "בוזאר" בפריז, התרגלה במהלך שהותה שם לחלוק סטודיו במשותף עם מספר סטודנטים, כך שהרעש המתמיד סביבה הפך להרגל. ה"סטודיו" שלה, למעשה, כולל רק קיר אחד.

השימוש בקיר אחד לא היתה מהווה בעיה גדולה במיוחד, אלמלא היתה בוחרת כפרי לצאת מגבולות הקנבס ולהפוך את הקיר עצמו למשטח הציור שלה. "כל פעם אני מוחקת מחדש, ולאט לאט הקיר הופך להיות הבד", היא אומרת.

התהליך של המעבר מציור מסורתי להתפרשות בחלל החל במהלך חילופי סטודנטים שעשתה לאחרונה בהנטר קולג' בניו-יורק, שם קיבלה לבסוף חלל פרטי משלה. "בניו-יורק היה מבודד יותר, לכן היה פחות עיסוק במה שמסביב, והציור התחיל לצאת מהקנבס".

הנטיה של כפרי לפרוח כאשר היא פחות מושפעת מהמתרחש סביבה, היתה בין היתר הגורם לכך שהיא בחרה ללמוד מחוץ לישראל: "הניתוק ממה שקורה פה מאפשר לי להתרכז בדברים שהייתי צריכה בצורה מאוד בסיסית, משהו שהוא יותר אישי ופיוטי". הציורים שלה, לטענתה, הרבה יותר קשורים לישראל: "יש בהם שטיחות ופשטות שקשורה יותר לכאן. יש בארץ הרבה דברים אמיתיים ולא מתייפיפים".

יחד עם העדינות, והפואטיות שהיא מפגינה, לכפרי אין כוונה לצור עובר הצופה תחושה של גימור נקי, והרבה פעמים מבצבצים שוליהם של מסקינג-טייפים בשולי הניירות, כאילו מעידים שהעבודה בתהליך, ועדיין לא נשמע אקורד הסיום. "אני משתדלת להשאיר דברים 'פתוחים' במידה מסויימת, לעשות מינימום של מניפולציות מיפייפות. בפתיחות יש משהו אנושי. אני מנסה לשמר את העצמה הראשונית, בלי שזה יהפוך לנוקשה, 'פשיסטי', שתהיה בזה פגיעות במובן מסויים".

"מבחינתי הציור בעצמו הוא העניין, לא דיאלוג פנימי. תמצות של אנרגיה ושל מצב. התהליך עצמו הוא חלק חשוב, לכן אני מרשה לעצמי למחוק ולהתחיל מחדש".

כפרי מרגישה קרובה לאמנים כמו אלסוורת' קלי, רותקו וראושנברג, לג'סיקה סטוקהולדר העכשווית יותר, וגם לציורי מערות: ""יש בהם משהו מאוד בסיסי, במגע עם הקיר או עם חלל שכבר קיים".

היא מביטה באמנות ישראלית מעט מבחוץ, תוצר של שבע שנים מחוץ לישראל: "אמנות עכשווית בארץ היא מאוד עכשווית, לטוב ולרע. מאוד עסוקים פה בצעד הבא. אולי בגלל שמדובר במדינה יחסית חדשה, ובגלל שאנחנו פחות באים במגע עם יצירות מקוריות מהעולם ונסמכים יותר על טקסטים וצילומים. יש לנו צורך להיעזר בטקסטים כדי להשלים את החוויה, ואולי זה גורם לריכוז המשקל בצד המאוד תיאורטי של הדברים".


הביאנלה נפתחה ב-23 בספטמבר, ומוצגת במרכז הרצליה, ב-26 אתרים באזור הרחובות סוקולוב ובן גוריון, עד 1 באוקטובר .

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully