באסה או קלאסה: "No Limit" של 2אנלימיטד

כבר במהלך שנות התשעים - העשור הראשון שבו בזמן אמת אנשים, מעודף מודעות, החלו לחשוב בנימה נוסטלגית - נסבו לא מעט דיונים סביב השאלה "מה נזכור מהניינטיז?", או נכון יותר, "מה נרקוד במסיבות הרטרו לשנות התשעים?". תזה אחת טענה כי הנימה השלטת תהיה זו של הפרודיג'י, אנדרוורלד, אורביטל, הכמיקל בראדרז (אף אחד, כולל הם, לא דמיין שהם יישארו אתנו עד עכשיו) ושאר גיבורי טכנו ורייב בריטים שהוציאו את האלקטרוניקה מהגטאות והפכו אותה ללחם ושעשועים להמונים. האסכולה הנגדית גרסה כי הרטרו לשנות התשעים, בדומה לחזרות שנעשו לשנות ה-80 וה-70, יחוג באזורים היותר קאמפיים ויבצע קאנוניזציה של הקיטש - כשם שגלוריה גיינור, אבבא, הבי.ג'יז, דוראן דוראן, ווהאם! וניק קרשאו, שהיו מוקצים על ידי משטרת הטעם הטוב הפכו בעבור הזמן לגיבורי תרבות שנעשה עמם צדק היסטורי (תלוי בנקודת המבט) - כך גם החזרה לניינטיז תעלה על נס את פועלם של קאלצ'ר ביט, אייס אוף בייס, סנאפ ו-2 אנלימיטד.

כנספחים של צמד המפיקים ההולנדי המצליח איי.בי לוג'יק, 2 אנלימיטד - הראפר ריי והזמרת אניטה - שאפו אוויר-פסגות-מצעדים כבר מהסינגל הראשון שלהם, "Get Ready for This", שיר שעד היום משמש מעודדות בהפסקות של משחקי כדורסל; הסינגל השני שלהם, "Twilight Zone" הצליח גם הוא, כשהוא מסמפל את "מרייה מגדלנה" של סנדרה, והופך בעזרתו להמנון יורו-טכנו. מה הקשר בין 2 אנלימיטד לטכנו? או, שאלה מצוינת, שעל מנת לענות עליה, חשוב להבין לעומק את האקלים המוזיקלי שבו הם פעלו.

תחילת שנות התשעים היו השנים שבהן הרייב פרץ וטאטא בחוסר נימוס, תוך כדי לבישת מסיכות חמצן צהובות והרבה מאוד אמפטמינים, את הטכנו הדטרויטי וההאוס השיקגואי. האינטרפרטציה הבריטית לסגנונות האלקטרונים היתה, כצפוי, קרחניסטית וקשה - בהתחלה ילדותית ומאוחר יותר אפילה - אלא שמכיוון שטרם היתה רזולוציה גבוהה שתבדיל בין הסגנונות, כמו גם תדע לנפות את הטובים מהרעים, כולם זכו לכינוי הגנרי "טכנו". וכך דין 808 סטייט, אלטרנ8 וביזאר אינק היה כדין 2 אנלימיטד.

יתרה מזאת, בשני הסינגלים הראשונים שלהם, טרם הצליחו 2 אנלימיטד לבדל את הסאונד שלהם משאר ההיצע בשוק. הסיבה היא שהאמצעים הטכנולוגיים היו מוגבלים למדי ופלטת הצלילים שבהם כולם השתמשו היתה פחות או יותר זהה. אי לכך, הביט ב"Get Ready for This" הוא שיקגו האוס למהדרין; הפסנתרים ב"Twilight Zone" יכלו להשתלב גם בקטעים דטרויטיים. אלא שכבר אז היה ברור ש-2 אנלימיטד הוא לא סתם עוד הרכב - למפיקים שמאחוריו היה חוש מלודי מפותח ואינסטינקט להיטי חזק וראפר עילג, אבל לא היו להם טיפת עידון ועכבות. או גבול.

כשחושבים על זה "No Limit" הוא אחת הסיבות המובהקות לשימוש בצימוד "אומצה-אומצה" כלפי מוזיקה אלקטרונית, על שום תכנות הביט הפרימיטיבי שלו. בכלל, נדמה שפרימיטיביות היא שם המשחק כשמגיעים ל"No Limit". לא לחינם הקליפ של השיר מתרחש בתוך מכונת פליפר, שכן יותר מכל הוא מזכיר פסי קול מפגרים - במשמעות המקורית והמלאה של המלה - של משחקי מכונות. מעל למכונת התופים האגרסיבית מתנגנת לה מלודיה מטופשת ומדבקת, כזו שלא עוזבת אותך גם אחרי כמעט 15 שנה, שמנוגנת על ידי קלידים עם צליל אגרסיבי ורע. ומעליהם, איך לא, נמצאים ריי ואניטה ומורידים יגון שאולה את העסק שמלכתחילה לא נראה כמו המפה המובטחת לגן-עדן.

בעוד אניטה, לא ברור למה לקחו המפיקים מלכתחילה מישהי שגם שרה רע והיא צ'חלת-על, מנסה את מזלה בשירת ההוק - "לא, לא - לא, לא, לא, לא - לא, לא, לא, לא - לא, לא אין גבול", ובאמת שניכר כי היא מתאמצת, מגיע ריי, שבטוח שהוא המוכשר שבחבורה (רק כי מישהו נתן לו לעשות פעם בקליפ כאילו זה הוא שמנגן על הקלידים, למרות שמהדרך בה הוא נוגע במקלדת ברור שהאיש מעולם התקרב לפסנתר), ומתחיל בראפ מחריד במבטא הולנדי ממנו אין דרך חזרה. באופן כללי אני מתנגד לתופעות כמו ראפרים אירופאיים בסגנון טורבו בי של סנאפ, או אפילו ריקאדו דה פורס שהתחיל עם KLF וגמר בתור פראייר עם N-Trance, והיו נפוצים בקטעי האוס, טכנו ורייב באותה תקופה. אלא שריי הוא התחתית של התחתית בכל הקשור לראפ. הפלואו שלו מקרטע, המבטא שלו כבד והמלים שלו, ובכן, חסרות גבול, כמו התימה שנוסחה כבר בכותרת השיר.

מיותר לציין ש"נו לימיט" היה להיט ענק - הגדול ביותר של 2 אנלימיטד, מלהיטי היורודאנס הגדולים של כל הזמנים, כוכב אוספים אולטימטיבי ומהראשונים שהציבו את הולנד, לצד גרמניה, כספקית הדאנס המצטיינת בעולם, כמו גם ספקית זוועות אלקטרונית ראשית. טייסטו וארמין ואן ביורן לקחו את זה משם.